אתמול הגיע שואב האבק החדש, משוכלל כזה שגם שותף, אתם יודעים, מכשיר לעצלנים כזה... פעם לא הייתי כזה עצלן והייתי שוטף את הבית כמו שסבתא שלי לימדה אותי (לטאטא, רטוב עם הרבה סבון, אח"כ רק מים ולקינוח סמרטוט יבש), אבל השילוב של ילדחם, עבודה, זוגיות, נטפליקס ולימודים דיי גמרו אותי. זאת אחת הסיבות משלוש הסיבות בערך שגורמות לנו לריב, אז היא הזמינה את המכשיר הזה.
בזמן שהילדים ראו סרט והיא שכבה במיטה ושחקה בטלפון, החלטתי לנסות את המכשיר הזה שאולי יהפוך את הבית שלנו מדגם עירוני של מדבר סהרה לבית חם ונעים שעומדים לחגוג בו את השנה החדשה.
אז מפה לשם, המחשבות התרוצצו בין פנטזיות סוטות במיוחד ומלא נוזלי גוף עד שנעצרו בתמונה הזאת
חזרתי איזה שלושה עשורים אחורה, לתמימות של נער, שלא ממש מתחבר מוזיקאלית לקווין אבל צופה בתשוקה בקליפים שלהם, במיוחד בזה... לא מעט פעמים, כשנגמר השיר, הלכתי לשירותים ואוננתי את עצמי, זאת היתה תקופה שהתנזרתי מללבוש לבני נשים בסתר, לא היו הזדמנויות והיה גם פחד (לאחר פעם אחת שכמעט נתפסתי על חם) וגם בושה... אז למרות שהייתי לבוש בבגדי בית כאלה עם כתמים של בישולים, במחשבות שלי הייתי המחליף של פרדי, עם הביריות, העקבים ושואב האבק...