לפני 3 שנים. 17 בדצמבר 2020 בשעה 3:45
הגשם לא מפסיק לרדת, זה הרבה יותר מגשם, ממש מבול, כאילו מישהו שם למעלה פתח את הברז עד הסוף. אני מתעורר מהרעשים של הגשם ומוצא אותה ערה. אני נצמד אליה ומחבק. משתדל לא להצמד יותר מדי ולהמנע מלהשתפשף בה. ביד אחת אני מלטף אותה במסלול מעגלי, לאורך הרגל, ישבן וחזרה לרגל. היד שניה מחבקת אותה על הבטן ובנוסף אני מנשק לה גם את הגב, נשיקות עדינות ומבויישות. הייתי רוצה לגעת בה עם כל התשוקה והחרמנות שלי אבל זה לא קורה, אולי בגלל ההתעלמות שלה אולי בעצם, הכל בגללי. לאט לאט אני מרגיש כאילו אני מתגמד, פיזית ונפשית. הלב שלי דופק בקצב ואני מתכנס בעצמי אל תוך תסכול וחרדה, אולי בעצם זה מקומי הטבעי.
