היא כבר נרדמה ואני שוכב בשקט. מלא רעשים קטנים של לילה. הפרפרים עדיין משתוללים לי בבטן ולא נותנים לי להירדם, גם הריח של הגמירות שלה. מטריף אותי שהריח שלה נשאר עליי, מטריף אותי להסניף אותה ממני, מטריף אותי להיזכר שלפני כמה דקות היא גמרה על האצבעות שלי ואפילו על הזין שלי.
הרבה תשוקה התפוצצה הלילה במיטה שלנו, התפוצצות של געגוע שהצטבר בנו ובמגע אחד התלהט והתפוצץ. האהבה שלנו בשיאה, גם אחרי עשור וחצי. השגרה, העבודה, ילדים, קורונה ונטפליקס מייצרים שגרה אחרת, אבל מדי פעם, הכל נעצר ואנחנו מתכנסים להתפוצצות תשוקתית.
זה מזכיר לי את השיחה עם הרבנית, טרם החתונה. זאת היתה אחת השיחות המעניינות שהיו לי. היא נגעה ברגש, עמוק בנשמה, עוררה שאלות על זוגיות ומיניות ארוכות טווח, זה קטע כי אנחנו זוג ארוך טווח, עברנו חתיכת קילומטראז' ביחד ומצפים לעבור עוד ועוד...
הגעגוע הזה, שגם מייסר אותנו לפעמים, מעצים את התשוקה שלנו, את הרצון לממש אינטימיות, את הצורך להתמסר, להיכנע, להישלט, לשלוט. אני מרגיש את זה על בשרי ונשמתי ואני מרגיש את זה בה. היא מדברת אחרת, מבקשת יותר, נהנת יותר ולא רק במרחב המיני, אלא גם בחיי היומיום, היא מרשה לעצמה לבקש יותר ולהנות מהגבר שמעריץ אותה ומוכן לעשות בשבילה מחוות קטנות של אהבה גדולה.
הבוקר כבר כאן ואני עדיין נרגש, יותר מילד שגמר בפעם ראשונה. אני מתרגש ממנה יותר מתמיד, מתרגש מלהסתכל עליה, להריח אותה, לנשק, לגעת, לחדור עם האצבעות, עם הזין. מתרגש לראות ולהרגיש אותה נהנת מהמגע שלי, מתרגש מכל גמירה שלה, מתרגש מהצורך והרצון שלה לעוד ועוד גמירות. אז למה אנחנו לא מזדיינים כל יום?! אולי בגלל שהמציאות שונה מהפנטזיות, אולי בגלל שגעגוע זה ממש לא משהו רע וזה גם כיף להתגעגע ?!
הריח שלה עדיין עליי, קשה להפסיק להסניף אותה, אני מודה- אני מכור אליה. לאט לאט היא לוקחת את השליטה, לאט לאט היא לומדת להפעיל את הדילדו שלה, לאט לאט אני לומד לתת לה להוביל ולקחת כמה ואיך שהיא רוצה, לאט לאט אני לומד להיות סבלני, ללכת בקצב שלה, לאט לאט אנחנו לומדים אותנו מחדש, לאט לאט זה טוב כי יש לנו מלא סבלנות ואת כל החיים לפנינו
