היא חזרה מאוחר מהעבודה ואפשר היה לראות עליה שהיא התגעגעה, אבל באמת. אף פעם לא הבנתי איך אפשר להתגעגע למישהו אחרי כמה שעות אבל המציאות השתנתה ואני מבין כל בשרי את עניין הגעגוע הזה. לפעמים זה כיף שיש בית ריק ואפשר להתענג קצת עצמאית, אבל פתאום נהייה קשה לחזור בצהריים הביתה והיא לא כאן. הקורונה המקוללת הזאת גרמה לנו לאכול צהריים ביחד, זה חתיכת "לוקסוס".
היא מורידה בגדים ומנקה את הפנים מהאיפור. אני מסתכל עליה. היא בטח חושבת לעצמה, "מי זאת הדובה קדובה הזאת" ואני מסתכל עליה בעיניים מאוהבות, מעריצות ומלאות תשוקה. אם הייתי קצת יותר "אמיץ", הייתי יורד על הברכיים, מפסק לה את הישבנים ומראה עם הלשון, כמה אני חושק בה.
היא נשכבת לידי ולפני שמספיקה להוציא הגה, הלשון שלי מטיילת על הפטמה שלה. היא מנסה להגיד משהו, אבל אני בדיוק נוגס בפטמה והיא נאנחת. "גמרת היום, דילדו, סוטה שלי?", היא שואלת ואני מיד עונה שלא וממשיך להתמסר לפטמה שלה. היד כבר מלטפת את שפתיה התחתונות ומוצאות את הדגדגן, לוחצות בעדינות והיא נטרפת.
"אני צריכה זין", היא גונחת ואני מחדיר שתי אצבעות עמוק בדיוק לנקודה שמטריפה אותה. היא נותנת לעצמה להנות מהמגע, מההתמסרות שלי. אני מגביר את הקצב ומחליש, מגביר ומחליש, במעיין לופ כזה. כל תשומת הלב שלי נתונה לה. לתחושה של האצבעות שנוגעות במקום הנכון, ברטיבות שלה, בריח שלה, בפטמה הזקוקה שבפה שלי. רק אח"כ, אני אראה שהתחתונים שלי מוכתמים.
היא גומרת בשקט, בעדינות. מביטה אליי ושואלת "הדילדו שלי רוצה לגמור?", "לא, המלכה", אני עונה והיא מביטה בי במבט מוזר."אני רוצה להתאפק בשבילך, בבקשה", אני מנסה להסביר לה. "אני צריך לפעמים להישאר מיוחם עליך, ללמוד להתגבר על הצורך שלי ולהיות רק שלך". אני חושב שהיא נעלבה, ניסיתי להסביר לה, אני לא בטוח שהיא באמת מבינה. נצמדתי אליה, חיבקתי, הזין הקשה שלי צמוד אליה. אני חושב שנרדמתי לפניה, מיוחם אבל הכי מסופק.
