נאמנות ותשוקה

כמעט שבוע בלי גמירה. אני לא זוכר, מתי הצלחתי להתאפק כלכך (מי ישמע, חמישה ימים בלי גמירה, ממש גיבור גדול). זה כבר השלב, שבו החרמנות נעימה ומגרה את הנשמה מעבר מהצורך בפורקן. עכשיו כבר אי אפשר, סתם לאונן בחטף ולגמור תוך חצי דקה או שתיים. עכשיו הנשמה הכנועה שלי, צריכה גמירה איטית, מטריפת חושים, משפילה, מתמסרת ואולי בעצם אפשר להמשיך עוד כמה ימים?!

אתמול, היו לי כמות צפיות כפולה מהכמות הכי מפרגנת... מעניין מי חרש לי על הבלוג, אולי מישהי?! לא יפה, לעבור על הארכיון שלי ולא לזרוק איזה מילה, להגיד שלום, קצת יחס לזונת צומי כמוני...

שבת שלום, נשמות טובות שלי