נאמנות ותשוקה

אנחנו ביחד כבר, כמעט מיליון שנים (17 שנים אם להיות מדוייקים). יש אהבה, יש משיכה, יש תשוקה, יש חיבור וכן יש גם חילוקי דעות כמו כל זוג. נקודת התורפה שלנו, היא שאנחנו נותנים לשגרה, ללחץ בעבודה, בדאגות כאלה ואחרות להשתלט עלינו, עד שנוצר איזה חור בנשמה, אולי בעצם בור, מלא בגעגוע. כנראה, שאנחנו צריכים את הגעגוע זה לזו, את התחושה המעיקה הזאת של ריקנות וחוסר אוויר, כדי לצעוד ביחד למקלט של אינטימיות שבו מסירים את הכיסויים, הפיזים והמנטליים, נותנים לאהבה ולתשוקה, להתפרץ כמו הר געש ולהזכיר לנו למה אנחנו עדיין ביחד ולמה אנחנו צריכים להיות ביחד גם בעוד מאתיים שנים. הפיצוץ הזה, תמיד נשאר איתנו, עוד כמה ימים ואז דוהה, אז הפיצוץ הבא. אולי הגיע הגיע הזמן, להכניס ללו"ז השבועי, זמן זימה, כדי שלא נשכח, שאנחנו, פשוט, לא יכולים להתרחק אחד מהשניה.