שכחתי כמה זה קשה להתאפק וכמה כוח רצון צריך כדי לא לשלוח יד ו"סתם" לאונן ולגמור. שכחתי את ההרגשה הזאת, של ביצים מלאות וכבדות. שכחתי את ההרגשה הזאת, של רעב מיני, רעב להתמסרות, לכניעה. שכחתי כמה זה נעים להרגיש את החרמנות בוערת לי בגוף ובנפש. שכחתי כמה זה מחזק, כשאני מצליח להתאפק, להתנזר ולהתמסר לחרמנות שלי.
שכחתי כמה רחוק, אני מסוגל להגיע במחשבות שלי, מחשבות מלאות זימה ותשוקה, מחשבות על האישה שלי, (שהאהבה אלה חסרת גבולות ומלאת הערצה) שמגיע לה פינוק מיוחד, פינוק של גבר מתמסר שחושב רק על הסיפוק שלה וגם פינוק של גבר-גבר, שמזיין אותה חזק, בלי רגשות, נטו תשוקה. מחשבות על הצד העדין והנשי שלי. מחשבות על מגע של גבר, גבר חזק ודומיננטי וגם גבר עדין ורגיש כמוני.
ומצד שני, צצות גם מחשבות אחרות, למה המוח שלי מתעסק כל היום בסקס. האם כל הייקום שלי מסתכם בליקוק כוס ותחת, פינוק שדיים, חדירה וגמירה או אוננות על הברכיים כמו דילדו ממושמע?
* בתגובה לפוסט של אישה יקרה לליבי, כתבתי שחרמנות זה האוממי של הרגשות ואח"כ, מישהו, שגם לו יש מקום של כבוד, בלב שלי, הזכיר לי שחרמנות זה כיף ולא יכולתי להתאפק ולחפור קצת, כי איפה אני יכול לחפור על חרמנות, אם לא כאן?!. הפוסט הזה מוקדש במיוחד לךְ ולךָ וכל מי שנהנה כרגע מהחרמנות שלו ושלה.
