יום שישי, אני לוקח את הילדים לטייל בגולן. בשש וחצי כבר היינו אחרי תדלוק ויאללה לתת גז. הרבה מחשבות עברו בדרכים, עליות וירדיות, סיבובים... יש מצב שהילדים לא ירצו לזכור את הטיול הזה, שהיה קשה מדי ובסוף אפילו לא הגענו ליעד, התפשרנו על איזה "שלולית" להירטב ולקרר את הגוף, אבל הלב שלי כאב ואני יודע שאני מגזים, אבל אני טוטאלי בכל רמ"ח איבריי, אני שונא לאכזב.
אנחנו נכנסים הביתה, הילדים קופצים אליה, כאילו הגיעו לגן עדן, אחרי הגיהנום, שהאבא הטמבל שלהם העביר אותם... הם במקלחות והיא מסמנת לי לבוא. "יש לי הפתעה בשבילך", היא לוחשת והראש שלי טס למחוזות נטולי קשר למציאות. "בבוקר חשבתי עליך והייתי רעבה אליך, כלכך, אז לקחתי את הצעצוע שקנית לי וגמרתי עליך", היא לוחשת ישירות לאוזן ואני אוחז את הישבנים שלה ומחייך, "איזה כיף, תודה שאת מספרת לי", אני עונה לה ומרגיש את הזין שלי מתעורר לחיים."אם יהיה לך כוח, בערב, אתה תזדיין אותי, כי אני עדיין חרמנית עליך", היא אומרת וזה נשמע לי לא הגיוני, כי איזה סיבה יש לה להיות חרמנית עליי?! הגוף חזר הביתה, אבל הלב, נשאר היי שם, בין אבני הבלזת הלוהטת... לא משהו שירידה על הברכיים, לא תסדר.
שבת שלום