נאמנות ותשוקה

"איך אני יכולה לעזור?", היא שואלת בעצב. "אבל אין במה", אני עונה לה, בלי לחשוב פעמיים. "אתה נוהג, לוקח את הילדים למתקנים שאני מפחדת לעלות עליהם, אתה לוקח אותם למסלולים הקשים ואני לא עושה כלום, סתם חסרת תועלת", היא עונה ושוברת לי את הלב... המחשבה הראשונה שעולה לי בראש שהיא עומדת במקלחת הרומנטית שבחדר ההורים,  אני על הברכיים מולה והיא משתינה לי על הפנים... אבל במקום להפוף את המחשבה למילים, אני מחבק אותה, מנסה לעודד ומזכיר לה, ש(לשם שינוי) היא אחראית על ארוחת ערב והכנת הקפה של הבוקר. 

נ.ב.

* אנחנו יושבים ליד אגם רחב ידיים, הילדים מספרים שזה מפתיע שכלכך שקט ושאין אפילו לכלוך קטן שבקטנים על הרצפה וכולם עומדים בתור בלי להתפרץ

* ככל הנראה, אנחנו המבוגרים היחידים כאן ללא קעקועים.