לילה ללא ילדים, זאת תמיד הזדמנות טובה, להשתחרר ולתת ביטוי לתשוקות ולחרמנות. ליטופים, נשיקות לוהטות והזין שלי עומד ונופל. היא מתעלמת וממשיכה, כאילו כלום לא קרה עד שזה מציף אותה והיא נשברת.
"אתה לא נמשך אליי יותר", היא אומרת ואני מרגיש כאילו היא הורידה לי סטירה. "אני נמשך אליך, אני רק מרוכז כולי בלענג אותך...", אני מנסה להסביר לה את הצורך שלי והיא לא מבינה, אולי אני לא מסביר טוב.
"אתה מתחרמן מלפנטז עליי מזדיינת עם גבר אחר, אתה מתחרמן מללבוש לבוש נשי, אתה מתחרמן מלפנטז על גבר שמזיין אותך, אבל אתה לא מתחרמן מלזיין אותי", היא אומרת והדמעות זולגות לה על הלחיים ואני מרגיש כאילו הורידו לי פטיש 10 ק"ג על הראש.
"אתה אוהב אותי, הכי בעולם, אני יודעת, אני מרגישה, אבל אתה לא אוהב לזיין אותי וזה בסדר, אתה יכול לאהוב אותי גם בלי להזדיין איתי, אני לא אפסיק לאהוב אותך, אם לא נזדיין", היא אומרת ואני מרגיש את הלב שלי מתרסק...
"את לא מבינה את הצורך שלי להעריץ אותך, להיות שלך. כשאני חודר אליך עם האצבעות, אני מרגיש אותך אחרת, אני מתרגש כלכך, אני מאושר", אני מנסה להסביר ואני יודע שאני לא מצליח להסביר קמצוץ והיא בטוח לא מאמינה, ל"שטויות" שיוצאות לי מהפה.
עצמתי עיניים, לא יכולתי להסתכל עליה, עצרתי חזק את הדמעות. היא ניסתה לנחם ולהסביר שזה לא משנה ואנחנו נאהב ונהייה ביחד, לתמיד, אבל הרגשתי עלוב, חסר תועלת, אפס, מושפל (ולא בקטע מחרמן).
