"תבוא כבר למיטה", היא שולחת לי הודעה מחדר השינה, כשאני בסלון, שקוע בשידורים בלתי נגמרים, על המלחמה, שם, בדרום, בצפון... אני מיד מכבה את הטלוויזיה ונכנס לשמיכה. "חיכיתי לך, דילדו", היא אומרת ולוקחת את היד שלי, ישר, אל בין רגליה. היא רטובה מעט ואחרי כמה נגיעות, האצבעות מחליקות, בלי בעיה. בדיוק אז, היא שולפת שד ומצמידה את הפנים שלי. אני יונק את הפטמה, מלקק, נוגס. בנוהל הקבוע, לסירוגין.
"התגעגעתי אליך, דילדו", היא גונחת ואני מגביר את הקצב. אני מזיין אותה עם שתי אצבעות, ממוקד מטרה, בלי משחקים, אורגזמה, כאן ועכשיו. אני מרגיש אותה נוזלת ומרטיבה לי את היד ואת הגוף שלה משחרר את כל המעצורים, מתכונן לפורקן שהכלכך נדרש.
כשהגניחות מתעצמות, אני מנשק אותה, בכל זאת, דלת החדר פתוחה והילדים יכולים להתעורר... אני מרגיש את הגוף שלה נכנס לטראנס ואז הבכי מתפרץ... בכי עמוק ומתגלגל, בכי שמשחרר כלכך רגשות, שלא הפכו למילים והצטברו בנשמה.
היא מביטה בי ומחייכת, "תודה, על הכל, אהוב שלי, דילדו שלי, גבר שלי, תודה על הכל", היא אומרת והדמעות זולגות. אני מחבק אותה עם יד אחת והשניה מגרה לה את הדגדגן. "תשכב", היא פוקדת ואני שוכב לצידה.
הזין שלי ביד שלה, הוא קשה ומטפטף והיא מתיישבת עליו. אני מרגיש את הגמירה שלה, נוזלת לי על הבטן. "אני צריכה זין", היא אומרת ומתחילה לרכב עליי, בנחישות. אני עוטף את השדיים שלה ולש בתאווה, באהבה ענקית, שלא יודעת שווא.
אני מרגיש אותה רוכבת עליי, מרגיש את משקל גופה וזה מטריף אותי, משכיח לכמה רגעים, את המציאות המחורבנת הזאת. היא מגבירה את הקצב ואני מניע את האגן, כדי לחדור, עמוק יותר, שתרגיש אותי יותר... "דילדו, אני גומרת על הזין הקטן שלך", היא גונחת, פעם אחר פעם... "תגמור איתי, דילדו", היא פוקדת ואני מרגיש אותה משפריצה. עוד כמה חדירות וגם אני אתפוצץ בתוכה.
היא מחייכת אליי, "תודה", היא אומרת וקמה לשירותים. כמה דקות, אח"כ, היא כבר תירדם ואני אשאר עם הריח שלה עליי. יקח עוד זמן רב, עד שגם אני ארדם... אני פונה "אליו" ומבקש שהמלחמה הזאת תגמר כבר, שכולם יחזרו הביתה, בריאים ושלמים וכל הימח שמם האלה, ישרפו באש הגיהנום.
שבת שלום וחג שמח
