הבלוג שלי "נאמנות ותשוקה" חוגג היום חמש שנים!
נאמנות ותשוקה זאת לא סתם כותרת, שם של שיר ואלבום, זאת התמצית של הנשמה שלי. נאמנות לאישה, למשפחה, לעבודה, לאנשים... תשוקה כזאת, תשוקה אחרת, תשוקה טהורה, תשוקה של זימה.
כשהתחלתי לכתוב כאן, הייתי מאוד מבוהל, פחדתי והתביישתי מעצמי, מהתשוקות שלי, מהסטיות שלי, פחדתי לאבד את היקרה לי מכל. התביישתי לחלוק את התשוקות והפנטזיות שלי, התביישתי לצלם את עצמי לובש תחתונים נשיים, התביישתי להיות גבר אחר, התביישתי לחשוף את עצמי, את הנשמה שלי ואת עצמי פיזית.
הרבה דברים קרו בחמש שנים האלה, עליות, ירידות, דשדוש, עצב, שמחה, זימה, כעס, תקווה, אכזבה, אהבה.
הרבה דברים השתנו, אני כבר הרבה פחות מתבייש מעצמי, מהגבריות שלי, מהמיניות שלי, מהתשוקות, מהפנטזיות. אני בטוח בזוגיות שלנו, גם אם יש חילוקי דעות, גם אם יש מתחים, גם אם לא תמיד אני מצליח להגיד את המילים בקול רם, גם אם יש תקופות שאנחנו לא מצליחים למצוא את האנרגיות לסקס.
אני מרגיש חופשי לחשוף את "עצמי" גם ברגעים חלשים. אני אוהב להראות חלקים מהגוף שלה, גם אם הם רחוקים משלמות (אבל אין באמת מושלם), אבל... אני עדיין מפחד לצאת מהוירטאליות ולהיחשף בחיים האמיתיים. אולי פה ושם איזה מפגש חטוף ללא מטרות מין, יכול לקרות, אבל זה עדיין מעצור שלא מצאתי דרך לפרוץ (ואולי לא צריך?)
לפי חישוב זריז יש כאן כ 2520 פוסטים, שזה לא מובן מאליו, ואולי השקעתי את האנרגיות והזמן שלי לא הכי טוב, אבל אנצל את ההזדמנות, כדי להודות לכל מי (גברים, נשים וכל הגדרה אחרת) שפירגן, תמך, כתב משהו מהלב, עשה לייק או סתם דיפדף ולא השאיר עקבות... תודה מעומק הלב.
