בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

נאמנות ותשוקה

משתף אתכם במחשבות שלי, ברגשות, בתשוקות...
לפני חודשיים. 6 ביולי 2024 בשעה 7:03

בוקר, השמש רק זרחה ושטפה את המים בצהוב זרחני. רגעים רומנטיים כאלה. מתעוררים, הילדים עוד ישנים. היא מניחה עליי הראש ואנחנו מקשקשים, מתנשקים, מתלטפים. היא משנה תנוחה ואני נצמד אליה בהתאמה. היד שלי על הבטן שלה, נזהר לא לעלות גבוה מדי אל השדיים או לרדת נמוך מדי. 

מתחילה שיחה על גבול הזימה, אירוטיקה עדינה והיד שלי עולה אל השד והיא מיד מרחיקה אותי, "הילדים כאן והם בטח כבר התעוררו", היא מזהירה ואני מבוייש ומתרחק מעט. היא מנסה להסביר שזאת רק הסיטואציה ולא שהיא לא רוצה שאני אגע בה. אני מתנצל ששיקול הדעת שלי הוא מוטעה ולא במקום ולזמן הנוכחי. 

לכמה דקות יש שתיקה של מבוכה ואז הקור מפשיר ומתקרבים וחוזרים לדבר על הא ודע ומשם השיחה מתגלגלת שוב למחוזות הזימה והיא מכניסה את היד שלי לפיג'מה שלה, ישירות על הדגדגן ואני מעסה אותו בעדינות. היא מכניסה יד לתחתונים שלי ומחזיקה את הזין שלי. 

אני סבלני ועדין, יותר מתמיד. מקשיב לגוף שלה, מקשיב לנשימות, לגניחות השקטות. כולי מסור אליה. לוקח זמן, הרבה יותר מהרגיל, אבל אני סבלני, מקווה שלא יקפצו ילדים על המיטה בהפתעה ויהרסו את הרגע, אבל אני כולי שלה, ברגעים האלה. בסוף זה מגיע, הרגע המיוחל, הרגע שחיכיתי לו, יותר מדי זמן... אני מרגיש את הגוף שלה נכנס לטראנס ואת היד שלי רטובה ואז היא באה, האורגזמה שמטלטלת אותה. היא פורצת בבכי, שלא נגמר ואני מחבק אותה, מנשק לה את הלחי, את המצח, מלטף את הראש, כל הדבר שירגיע אותה. 

"עכשיו תורך, דילדו", היא אומרת עם חיוך גדול על הפנים. "תגמור בתחתונים", היא מוסיפה ואני משפשף את הזין שלי שעדיין קשה ורטוב. "היתה לי פנטזיה שאנחנו קונים דילדו ענקי ואתה מזיין אותי איתו ואחרי שאני גומרת, אני מחדיר את הזין שלך ואני לא מרגישה אותך בכלל", היא אומרת וזה מטריף אותי. "זה כלכך מחרמן אותי דאת לא מרגישה אותי כשאני מזיין אותך", אני ספק אומר, ספק גונח". "הרבה פעמים אני לא מרגישה את הזין הקטן", היא מוסיפה וממשיכה לזרוע מלח על הפצע המדמם הזה, עד שאני ממלא את התחתונים במלא זרע. אני רועד כולי, דקה, שתיים או יותר, הלמטה הזה גורם לי לאבד שליטה ולגמור כלכך חזק. "כל הכבוד, דילדו כנוע ומושפל שלי", היא מחמיאה לי ואני מנסה להסדיר את הנשימה וללכת לנקות את עצמי, לפני שהילדים מתעוררים.

 

באשיר - מקסים.
לפני חודשיים
שרף אורנים​(אחר) - תודה רבה
לפני חודשיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י