את א' הכרתי באחד מהטיולים של חוגי סיירות נראה לי שזה היה במדבר יהודה. היא היתה קטנה ממני בשנתיים-שלוש. היה בה משהו כובש... מעבר לקרחת (שבאותה תקופה היה לי פטיש לנשים עם קרחת), היה לה חיוך (לא של דוגמניות) אבל מלא בשמחה, חיוך אמיתי כזה. היתה לה נוכחות, כולם הסתכלו עליה, כולם הקשיבו לה. בערבים, אחרי שהגענו מהמסלולים, יצא לנו לדבר קצת והיה שם איזה ניצוץ, התאהבות ממבט ראשון. זה תמיד היה התאהבות ממבט ראשון. הייתי כלכך נואש לאהבה, שכל משהו קטן הצית לי את הלב. בסוף הטיול, לפני שהאוטובוסים יוצאים לדרכם, נפרדנו בחיבוק והחלפנו טלפונים.
לתקופה מסויימת דיברנו בטלפון ואפילו נפגשנו כמה פעמים בודדות (למרות שגרנו דיי קרוב אחד מהשני) ובשלב מסוים, נותק הקשר. אח"כ כבר התגייסתי ושכחתי לגמרי מא'. אחרי טירונות וקורס הוצבתי באחת הבסיסים בדרום הארץ, ממש בדרום, לא רחוק מאילת. אני חושב שהייתי בחצי שנה האחרונה שלי ואני זוכר שביום אחד, התחילו דיבורים על בנות חדשות שהגיעו לפלוגה. לאחר ארוחת צהריים, הלכנו לחדרים להפסקה ואז פתאום צעקה הרעידה את הבסיס, **#@#₪&@#"¢√§∆£, היא צעקה (שם המשפחה שלי, כי רוב החיים שלי, קראו לי רק בשם המשפחה). לקחו לי כמה שניות להבין שמדובר ב א'.. היא נראתה שונה לגמרי, אבל את החיוך, אי אפשר היה לפספס ולשכוח.
בילינו ביחד כמה חודשים, בבסיס, תיאמנו שבתות, והיתה חברות טובה, שום דבר מעבר ואז אני לא זוכר מה קרה אבל היה איזה פיצוץ כמה זמן, אחרי שהשתחררתי ודרכנו נפרדו. מעניין שיש אנשים ואירועים מהעבר הרחוק, שנשארו לי בזיכרון. מעניין למה דווקא אותם אנשים ואירועים ולא אחרים...