נאמנות ותשוקה

יש לקיור שיר חדש והוא מעולה !!!

זה הזכיר לי את המחשבות שתמיד הרגשתי סוג של לבד, גם כשהייתי מוקף באנשים, חברים של שנים, שגדלנו ביחד, אבל תמיד הרגשתי שונה. הרקע המשפחתי, מחשבות, רצונות, פנטזיות... בגיל 16 אמרתי להורים שלי שלא יצפו ממני לנכדים ותמיד חשבתי שאני אעביר את החיים שלי לבד... אני התקליטים והמצלמה...

השנים עברו ואני לא לבד וגם סידרתי שני נכדים להורים שלי, אבל תמיד יש תחושה של לבד. אולי כי אני אוהב להיות גם לבד ולעשות דברים שמעניינים רק אותי, אולי כי לא תמיד אני יודע איך להביע את עצמי במילים ושתיקה זה לא פיתרון. 

הרבה זמן לא שמעתי את הקיור, עם כל האהבה שלי שלהם, תמיד העדפתי לשמוע אותם במועדון ולרקוד, כאילו אף אחד לא מסתכל ופחות להקשיב בבית, אבל הם בהחלט להקה חשובה ברפרטואר שלי ויש לה השפעה על מי ומה שאני

This is the end of every song that we sing
The fire burn out of ash
And the stars grow dim with tears
Cold and afraid, the ghost of all that we've been

We tossed with bitter dread to our emptiness
And the birds falling out of our sky
And the words falling out of our mouth
And here is to love, so much love
Falling out of our lives
Hopes and dreams are gone
The end of every song

But it all stops and I prefer that we would never change
And when it all stops we always thought that we would stay the same
But it all stops and because our eyes asleep
To dream of boy and girl who dream the world is nothing but a dream

Where did it go
Where did it go
Broken voice will mend
To call us home
This is this end of every song we sing
Where did it go
Where did it go

Where did it go
Where did it go
Hope a voice will mend to call us home
This is the end of every song we sing
Alone