חיים שכאלה גרסת הבלוג :)
מאז שאני זוכר את עצמי, הרגשתי פחות מכל מי שהיה סביבי - פחות חכם, פחות גבוה, פחות חזק, פחות גברי, פחות מוכשר, פחות מוצלח, פחות... אני זוכר שלסבתא שלי היתה ערימה מרשימה של מגזינים בצרפתית והייתי מדפדף בהם ונעצר בפרסומות לגרביונים וללבני נשים.. מצאתי את עצמי נמשך לתמונות האלה בצורה עוצמתית הרבה יותר מחרמנות של מתבגר שצופה בסרט כחול (ככה קראו לזה בזמנו) או במגזינים אירוטיים. אני זוכר את המחשבה הזאת למה אין לבנים כאלה בגדים נעימים ועדינים.. לאט לאט עברה לי המחשבה למדוד אבל הבושה והפחד עצרה אותי ואז באיזה יום שנשארתי לבד בבית פתחתי את ארון הבגדים של אמא שלי והתחלתי למדוד... הריגוש היה בלתי ניתן להסבר ולא באמת ידעתי להכיל אותו ולאחר שכמעט נתפסתי על חם הדחקתי את התשוקה הזאת עמוק עמוק... שנים קדימה מצאתי את עצמי מתאהב שוב ושוב בנשים הלא נכונות ותחושת התסכול התפשטה כמו שריפה... הרגישות הגבוהה שלי בשילוב עם חוסר ביטחון עצמי, בושה בגוף שלי גרמו לי להרגיש רחוק מכל דימוי גברי... הרצון לאהבה והכשלונות הרומנטיים העלו בי שאלות בנוגע למיניות שלי והאמת שלא מצאתי שום תשובות אבל כאן התחיל המסע שלי עמוק עמוק לנשמה שלי ולהכרות עם מיניות שלא ידעתי שקיימת... בתוך כל זה חוויתי מספר מערכות יחסים מוזרות ברמות שונות ובעיקר ללב שבור לרסיסים עד שהכרתי את מי שתהפוך לאישתי... 13 שנים אנחנו ביחד, חווינו עליות ונפילות אבל האהבה האמיתית הזאת תמיד היתה הדבק והתרופה שגרמה לזוגיות הזאת להיות כלכך עוצמתית ובלתי ניתנת לפירוק.
זז להוציא את הילדים מהגן, המשך מחר, מבטיח
