"אני מתגעגת לאצבעות שלך", היא לוחשת לי ואני מבין טוב את הרמז, אם יש משהו שאני בטוח בו, היא יכולת האוננות שלי.. ההרגשה הזאת של להחדיר אצבעות לכוס שלה ולהרגיש אותה עמוק, להרגיש את הגוף שלה, את התשוקה נבנת ומתעצמת, להרגיש אותה רועדת ונהנת מהמגע שלי, לשמוע אותה גונחת בעוצמתיות , להרגיש אותה נרטבת ומשפריצה.. זה עונג אמיתי, לא פחות מלגמור, לפעמים אפילו יותר... אולי זאת ההרגשה הזאת שגורמת לי להרגיש פחות גבר גבר, פחות מאהב, ההרגשה הזאת שמאפשרת לי להיות רגיש כלכך למגע ולהתמסר בכזאת צורה לגוף ולתשוקה שלה.
יש נקודה מסויימת עמוק בכוס שלה, שאני מרגיש אותה רק עם האצבעות שלי, אותה נקודה שגורמת לה לאבד שליטה ואת כל המחשבות הרעות האלה שחונקות את הנשמה שלה ולכמה רגעים להרגיש שלי כמו שאני רואה אותה: יפה, סקסית, נשית ומושכת..
היא כלכך מפונקת שאצבע לא מספיקה לה והיא חייבת גם פינוק שדיים ו/או פיטמות... אני מעריץ אותה, את השכל שלה, את הלב שלה, את הגוף שלה, רק שתתן לי אותה ואני אתמסר.. אצבע אחת מגששת על השפתיים של הכוס שלה ועל הדגדגן והלשון מלקקת את הפטמות לסירוגין (חס וחלילה שיהיה קיפוח) והרטיבות מגיעה מהר מאוד.. האצבע שלי מטיילת עמוק בכוס שלה, מטיילת בכל הכיוונים ורק מחכה לתגובה של הגוף שלה שתנחה אותי, כמה מהר וכמה עמוק היום היא רוצה.. אצבע אחת זה טוב ויפה אבל שתי אצבעות זה מושלם.. בדיוק בגודל המתאים לעינוג המושלם (שאר האצבעות יכנסו בהזדמנות אחרת, מבטיח)
כשאני מאונן לה אני כל כולי שקוע בה, בגוף שלה, ברטיבות, במגע, בקולות שיוצאים לה מהפה, הרעידות.. התמסרות שלי טוטאלית, כלכך טוטאלית שהזין שלי כמעט נעלם ומשנה צורה לסוג של דגדגן ענקי. כאילו הגוף שלי יודע שכל האנרגיות והמשאבים צריכים להתמסר לסיפוק שלה, הסיפוק שלי לא חשוב כרגע... ככל הגירוי שלי מתעצם ככה הזין שלי קטן...
היא צריכה את הזמן לתת לגוף שלה לעכל את התשוקה ולתת את האישור להתענג ולהגיע לסיפוק, היא צריכה לתת למחשבות לצאת ממנה ולתת לה להיות שלי... לתת למגע שלי להרעיד ולהטריף אותה ולתת לעצמה את האישור להגיע לפורקן... כשהרגע הזה מגיע שתי אצבעות חודרות חזק ועמוק בגלים גלים של חום ותשוקה, ברגע הזה האצבעות שלי הופכות לחלק בלתי נפרד מהגוף והנשמה שלה...
רק עוד קצת, אני מרגיש את זה, וכבר כואבות לי קצת האצבעות אבל מה זה קצת כאב לעומת הסיפוק של אהובתי היקרה?! .. עוד חדירה ועוד סיבוב, עוד יותר חזק, עוד, עוד יותר עמוק והחוצה וחוזר חלילה והרטיבות כבר מתחילה לנטוף ממך על היד שלי והגניחות מתעצמות, הגוף שלך רועד כמו איזה דיבוק והאצבעות על הנקודה זאת ולא מרפות גם כשאת מנסה לברוח, אבל אני לא אוותר לך, את תגמרי כאן ועכשיו, כמו שרק אני יודע...
ואז מגיע הרגע, הרגע המיוחל, הרגע שבו אני מרגיש הכי מושלם, הכי שלך... הרגע שבו את נותנת לחרמנות לצאת ממך, להישטף ממך ולהציף את שנינו... אבל זה לא נגמר ומיד הרגע המיוחד הבא, רגע שרק לאחרונה הצלחתי לקבל אותו באהבה, הבכי.. אוי הבכי הזה שפורץ ממך מיד אחרי הגמירה, בכי שאי אפשר לזייף, בכי שמוציא את כל הרעל ממך ומשאיר אותך מותשת אבל עטופה בכל החום והאהבה שיש בי, הרגע הזה שאני מרגיש מאוהב בך מתמיד.