את פריט הלבוש הנשי הראשון שלי נתנה לי אישתי, דיי בתחילת הקשר שלנו. היה זה חוטיני שחור שקוף שהגיע עם מחוך שהיא הזמינה... את החבילה אני הוצאתי מהדואר, לא ידעתי מה יש בחבילה אז פתחתי אותה ואז כבר לא התאפקתי ומדדתי אותו והריגוש היה גדול, הרגשתי שוב את הצורך הזה, ידעתי שאני לא יכול להסתיר את זה ממנה וחייב לחלוק איתה את ההתשוקה הזאת. בהתחלה היא היתה בשוק אבל אחרי שהיא הלבישה אותו עליי היא דיי נדלקה על הרעיון..
לאחר מכן היא קנתה כמה וכמה פריטים נוספים ואני רכשתי לעצמי בשני ביקורים שהיו לי בחו"ל, שם המוכרות לא דיברו אנגלית ואני לא את השפה המקומית וגם ככה הן לא הראו סימני עניין מיוחדים, אז הכל עבר בשלום אבל תמיד היה לי רצון לעוד ואני בכלל שונא קניות..
שנים הרגשתי שאהובתי משתפת פעולה עם התשוקה שלי אבל לא באמת נמשכת לזה, אז לא הרגשתי בנוח לבקש ממנה לרכוש לי. הכי מביך היה ללכת איתה ולחפש לי.. וגם לה (הגיוני שסופסוף יהיה לנו סט תואם, לא?!), לא יודע למה, אבל זה המצב. הפיתרון היה לקנות אונליין אבל זה היה הרבה פחות כיף, ועד שהחבילה תגיע...
בתקופה האחרונה אישתי העבירה אליי בירושה מספר פריטים שהיא לא לבשה או כאלה שלא התאימו לה יותר וזאת היתה מחווה מרגשת מאוד אבל הרגשתי שאם אני רוצה משהו אז כדי מאוד שאני אתאמץ עבורו.
אחרי תקופה ארוכה של חששות הצלחתי לגרום לרגליים שלי להכנס לחנות, הלב שלי היה בגרביים. החנות היתה ריקה מלקוחות, המוכרת מיד קפצה ולא ממש נתנה לי דקה של שקט, כאילו איזה סוטה נכנס לחנות.. אז נכון שאני סוטה אבל מה הבעיה? אני פוגע במישהו? במישהי?
הלכתי לחנויות אחרות וגם שם ברגע שנכנסתי התחילה היסטריה בחנות. מה הביג דיל, גבר שאוהב ללבוש תחתונים נעימים שגורמים לו להרגיש סקסי.. מה רע בזה?
פעם אחת נתקלתי במוכרת שבאמת עזרה ושאלה בכוונה טובה ומצאה את מבוקשי ישירות בהארגז שהגיע כמה דקות לפניי.. במועד התשלום היא שאלה אותי אם לארוז למתנה, לרגע חשבתי על זה ועניתי כן.. מתנה בשבילי אמרתי, אבל היא היתה שקועה בנייר האריזה...
אולי יום אחד אמצא לי חנות ידידותי ותהיה לי קומבינה עם המוכרת, בדיוק כמו שיש לי בשוק עם פירות וירקות..
