לפני 5 שנים. 16 בספטמבר 2019 בשעה 11:57
יש רגעים שבהם כלפי חוץ הכל נראה נורמלי לחלוטין אבל בפנים יש מלחמת עולם, צונמי של רגשות.. רק היא יודעת לזהות את הרגעים האלה, אבל טרם למדתי להודות בפניה או לתת לה להחזיק אותי.
ברגעים האלה הקרקעת מתחתיי רועדת ושום דבר לא באמת יעזור, אלא רק לתת לזה לחלוף עם מינימום נזקים.
ברגעים האלה אני חוזר לרגשות שפעם בערו בי, רגשות שביומיום אני מצליח לכלוא בצינוק הכי אפל.
ברגעים האלה, הרגשות האלה מתפרצות החוצה ואני מרגיש הכי כנוע ועלוב, הכי מתוסכל ומנותק מעצמי, אבל זאת כניעה אחרת, לא כמו באינטימיות שלנו ששם אני מרשה לעצמי להיות חשוף, פגוע, כנוע, מושפל...
ברגעים האלה הייתי רוצה להקיע את כל הרעל, התסכול והייאוש ולחזור למציאות.. זה יקרה עוד מעט, זה יעבור ואשכח מזה, זאת רק רעידה קלה בכף...
