בעקבות פוסט של מישהי שאני אוהב לקרוא כאן ותגובות שהגיעו בעקבותיו וגם בהמשך לשאלה ששאלתי בתחילת דרכי כאן ולא ממש קיבלתי תשובות, אז אנסה שוב ...
מה מידת החשיפה או השיתוף של המיניות שלכם עם בני/בנות זוג, חברי ילדות, חברים לעבודה, משפחה?!
כפי שאתם קוראים, אישתי חלק מהסיבה שאני כאן. היא שותפה לכל התשוקות והפנטזיות שלי. עם חלקן היא חיה בשלום ולחלקן היא לא מתחברת אז שמנו אותן בפינה, לבינתיים. שנים התביישתי לחלוק איתה את התשוקות והפנטזיות האלה מפחד אחד גדול אבל בעצם נוכחתי לגלות שדווקא החשיפה עשתה לנו טוב, קירבה אותנו מאוד ויצרה זוגיות עוצמתית הרבה יותר וכמובן אינטימיות משופרת.
בכללי, אני אומר תודה כל יום על כל מה שיש ומשתדל להתרכז בזה ולא במה שלא קיים, במה שלא הגשמנו ואולי לא נגשים...
חברים ומשפחה נמצאים הרחק מחיי המין שלי.. היו מאז ומתמיד.. תמיד נראה לי הזוי לפתוח את נושא המיניות (ובהמשך את הכניעה, לבני נשים וכו).. בעצם יש אישה אחת שמכירה אותי שיודעת על הבלוג הזה, לתקופה מסויימת היינו בסוג של זוגיות, לפני שהכרתי את אישתי ועדיין נראה לי הזוי לשתף אותה בכל מה שאני "מסתיר מכולם", כאילו שהיא לא ידעה את הפנטזיות שרצות לי בראש וכאילו העולם חרב ברעידת אדמה או משהו כזה. אחרי שהיא קראה את הבלוג רציתי להתחבא באיזו מערה כאילו אני איזה מצורע.
לפעמים רצות לי המחשבות מה אנשים שאני מכיר יחשבו אם הם היו קוראים את הבלוג שלי או יראו מה אני לובש מתחת לבגדים..
האנונימיות נותנת סוג של מעטפת להיפתח ולהיחשף בצורה שביומיום זה בלתי אפשרי.. אפילו עם אנשים שהכרתי כאן ונוצרה סוג של חברות, נראה לי מוזר לתת להם (ולכל מי שנמצא כאן) לקרוא את המחשבות וחויות הכי אינטימיות שלי... זה מוזר לי שיש אנשים ש"מכירים" אותי חודשיים בערך והם יודעים עליי הרבה יותר מחברים שמלווים אותי כמעט כל החיים...
לקח לי זמן אפילו להצליח ללחוץ על "פרסם" לתמונה שלי לבוש.. וזה קצת מטופש מצידי, כי אף אחד הרי לא יכול לזהות אותי ועדיין...
בעידן שבו הפרטיות הפכה נחלת הכלל ו"כולם" יודעים עלינו כלכך הרבה, הרבה מידי, זה דווקא נחמד לשמור על משהו שיהיה רק "שלי" ומצד שני הדחף לחלוק ולשתף כדי להיות חלק מקבוצה, חזק יותר לפעמים..
חפרתי כהוגן... אשמח אם תחלקו איתי את דעתכם ורגשותיכם בנושא. בתודה מראש
