מסך של אבק בעיני
בעיר מנותקת
רוחות רפאים מעלי
בסימטה מרוחקת
ברחתי מעיר מאוסה
רטוב ומזיע
דמינתי אותה ואותי
עד הסוף המרגיע.
האש בתוכי מושכת אותי
אל תוך מרתפים
בין גופים מתחלפים
ממול עומד ונטרף
בשדה יצרים מכושף
אצבעות ארוכות זעקות ולחישות
והחטא הפראי מטלטל את גופי
ואז על סף התהום
היא מופיעה כמו חלום.
כוכבת בסרט שחור
כל לילה הורגת
בשוט ובבגד מעור
כלכך לא מושגת
שמעתי קולות לוחשים
את שמה בצמרמורת
כמוני כולם חללים
באותה המלכודת.
האש בתוכי מושכת אותי
אל תוך מרתפים בין גופים מתחלפים
ממול עומד ונטרף
בשדה יצרים מכושף
נרמס בהמון מועד לקלון
מוותר ונכנע וחוזר לשכונה
שם בחדרי הקטן
היא שלי ואיתי כל הזמן.
את נוער שוליים כולם זוכרים מציירי לך שפם, ענוג ואמסטרדם אבל שנתיים לפני כן, יצא אלבום הבכורה שלהם שהוא אחד הטובים שיצאו כאן, אלבום אפל ומשובח.. דודי לוי נותן בגיטרות והשירה של מיקיאגי מחלחלת עמוק לנשמה.
( הפוסט הזה שוכב בטיוטות כבר חודשים, לא יודע למה, אבל אולי הגיע הזמן שלו... אין ברירה, צריך להפסיק להיות פדלעת כורסא ואשכרה להתחיל לכתוב את העבודות של הסמסטר המקולל הזה, אז אבדוק את השפעת המוזיקה על רמת הלחץ וההיסטריה )