לפני 4 שנים. 18 בנובמבר 2019 בשעה 9:46
אף פעם לא התחברתי להשארת סימנים על הגוף או על כל סוג של פגיעה בגוף, גם אם מדובר במשהו זמני בלבד (למרות שיש כאן מישהי אחת מיוחדת במינה שגרמה להבין שזה לא כזה נוראי ומפחיד כמו שחשבתי פעם).
כילד תמיד הייתי מהופנט מהיד של אבא שלי, יותר נכון מאצבע אחת ספציפית, זאת שמעוטרת בטבעת. תמיד חלמתי שתהייה לי כזאת אצבע. רציתי שיהיה לי כזה סימן שהשנים השאירו. עם השנים הטבעת והאצבע הפכו ליחידה אחת וזה לא הפסיק לרגש אותי. ההורים שלי יחגגו בשנה הבאה 50 שנות נישואין, חמישים !!!
לפני איזה שנה הטבעת נפלה לי והרגשתי עירום בלעדיה. הרגשתי שמשהו חסר. כמו שמשון הגיבור לאחר התספורת. לשמחתי אחרי שלושה ימים הבת שלי מצאה אותה והכל נרגע. לפני כמה זמן שמתי לב שגם לי מתחיל אותו סימן על האצבע. סימן שמראה את השנים, את הביחד. סימן שילך איתי לתמיד.