5:45 בבוקר, השמש עדיין מכורבלת בשמיכה ואני בדרכי לשם עם עוד מאות רכבים שיוצרים פקק תנועה לא שפוי. אני שר לעצמי עם המוזיקה, או יותר נכון מזייף לעצמי מכל הלב והגרון, מנסה להתעורר... את המחשבות המורבידיות הרגילות (משאית שדורסת אותי, תאונת שרשרת, מפגש ראש בראש עם קיר בטון) מחליפות מחשבות על למה לעזאזל אני כלכך עצור לפעמים ולא נותן לעצמי לשחרר.
מה כלכך קשה לבקש ממנה לרדת לה ככה סתם בלי סיבה מיוחדת באמצע צפיה בטלוויזיה, או לבקש ממנה לזיין אותי בתחת עם הסטרפאון שרק משתוקק לקצת יחס?! מה כלכך קשה להכנס למקלחת ולאונן מולה בכניעות מטריפה? מה כלכך קשה להוביל אותה להיות המלכה שאני מפנטז בימים ובלילות?! היא מבקשת את זה, מתחננת לזה וביננו אני זה שאמור להתחנן כאן... מה כלכך קשה לצאת מאיזור הנוחות ולהגשים את הפנטזיה שלי למצוץ ולשכב עם גבר?! מה כבר יכול לקרות?! היא מרשה, אני רוצה וכלום.
התחושה הזאת שאנחנו מתקדמים צעד אחד קדימה ושלושה אחרונה ולא בגלל שהיא לא רוצה או לא מוכנה. היא מוכנה (כמעט) להכל רק צריך להוביל אותה, להראות שאני רוצה אותה, שאני משתוקק לה, שאני צריך לתת לה אותי, להתמסר אליה, לתת לה להשתמש בי בדיוק כמו ששיתפתי אותה כלכך הרבה פעמים. אתה רוצה להיות כנוע, אז תהייה כנוע. מושפל, סיסי.. מה שתרצה, רק תגיד והיא כבר תעשה הכל בשבילך, תפסיק כבר לפחד מהצל של עצמך.
הלכנו דרך מופלאה ביחד ויש עוד דרך לעשות, אז למה לא להתקדם?! אין לי תשובות או הסברים למעצור הזה, אז כדי למנוע תסכול, אני מסתכל על כל המכוניות שלפני ומצדדי וחושב כמה מאנשי הכלוב שאני קורא כל יום או כאלה שקוראים אותי, נמצאים עכשיו בפקק... אולי הנהג או הנהגת שנמצאים ממש קרוב, מכירים אותי יותר מהחברים הכי קרובים שלי, שלא מודעים לשום דבר שקשור לחיי המין ו/או הפנטזיות שרצות לי בראש.. ואיזה כיף זה יכול לשבת לשתות איזה קפה עם ההוא או ההיא?!
בהמשך חוזרות המחשבות על זימה, מחשבות על גברים בלבוש נשי, על נשים עדינות ויפות שיודעות לשלוט בגבר כמוני, על זין גדול ועבה, על ריחות וטעמים של סקס, על הזיון האחרון שלנו, על מיליון ואחד פוסטים שעוד לא כתבתי, על התמונות שעוד לא העלתי... מפה לשם הגעתי ליעד.. לא היה כזה נורא הפקק ועדיין מזל שאני לא צריך להנות מהחוויה הזאת על בסיס יומי ואני יכול לחלום בהקיץ בזמן שאני הולך לעבודה...
