ככל שהימים עוברים, החרמנות שלי מתעצמת. עשרה ימים ללא גמירה אבל מי סופר ?! הנוכחות של הילדים מניבה רגעים של אושר אבל גם מתחים וסבלנות מעורערת אבל לבינתיים אפשר לומר שאנחנו עומדים במשימה בכבוד. אולי כל ה"חוויה" הזאת שנפלה עלינו, היא סוג של מבחן אחד גדול... מבחן בסבלנות, בהורות, זוגיות, משפחתיות, ניהול משק בית, חברות, תזונה, משמעת עצמית, דחיית סיפוקים ושוב הורות כי זאת הפעילות המרכזית שלי בימים האחרונים.
ככל שעוברים הימים, החרמנות שלי מתעצמת ולוקחת את המחשבות שלי רחוק מכאן... התשוקה מקבלת תוספת קונטרסט ומתרחקת מהמציאות ומגיעה לרמות גבוהות של סטיה וזימתיות. בימים כאלה החרמנות לא מוצאת את הזמן והאנרגיות כדי להעניק לה את היחס הנדרש ולהרגיע אותה ואולי זה עוד סוג של מבחן, אף אחד לא מת מקצת חרמנות.
ככל שעוברים הימים, החרמנות שלי מתעצמת ואיתה מתפתח הצורך בכניעה והשפלה, יותר מהרגיל, הרבה יותר מהרגיל... מתחשק לי שהיא תהייה קצת רעה ותשתמש בי ותמנע ממני חדירה וגמירה... מתחשק לי להרגיש את הנשמה שלי נמתחת אל מעבר לגבולות הרגילים והמוכרים, להרגיש את החרמנות בוערת בי ולא ניתנת להגיע לפורקן.. מתחשק לי להרגיש את התשוקה שלה, את המיצים שלה, להרגיש את כל החושים שחי מתחדדים ומתמסרים לה ואז אולי רק אז היא תרשה לי להגיע לפורקן
* נכתב לפני כמה ימים ומשום מה לא העלתי... שבת שלום
