הילדים סיימו את ארוחת הצהריים. קוסקוס ומרק ירקות. היא עדיין מתבודדת בממ"ד, במרתון ישיבות... איזה "כיף" שהיא עובדת מהבית ולא באמת רואים אותה... הרעב מכניע אותי ואני אוכל את המנה שלי והקערה שלה מחכה בסבלנות לתשומת ליבה. הילדים משחקים דווקא יפה ואני שקוע בשטיפת כלים. היא יוצאת מהממד ובוחנת את המרק. "יש לך מנה מוכנה", אני מודיע לה והיא עונה בחיבוק ומתיישבת לאכול. הימים המורכבים האלה, גורמים לי עונג מיוחד, כולם אוכלים את כל מה שאני מכין וזה ממלא לי את הנשמה בסיפוק של "סבתא".
"אולי תבוא להתכרבל איתי, כמה דקות?", היא אומרת בטון הזה שלא משאיר לי יותר מדי ברירות... אנחנו נוטשים לחדר השינה והילדים מתעלמים מקיומנו. "איזה כיף לי", היא אומרת עם חיוך ענקי "הבית מלא בצחוקים של ילדים, הבטן שלי מלאה באוכל טעים של הבעל המושלם שלי והיד שלי מלא בזין הקטן של הדילדו שלי". אני מתמלא באושר שנמרח לי על הפרצוף "אתה יכול לגמור", היא אומרת ואני מנסה להסביר לה שזה עדיין לא הזמן, שאני צריך את החרמנות הזאת שתחנוק אותי ושתקח אותי נמוך מתמיד. היא לא מסוגלת להבין את הכמיהה הזאת להתנזרות, לעמוד בפיתוי של התשוקה הזאת ולהיות מסוגל להתמודד גם עם ביצים כבדות ומלאות זרע..
התמכרתי להרגשת החרמנות הזאת, להרגשת הכמיהה לשרת אותה ואולי בתמורה אקבל את פרס ריקון הביצים... קשה להסביר למלכה וונילית (כל הזכויות שמורות לבונדי) שהפינוק הכי גדול שהיא יכולה לתת לי עכשיו, זה להשאיר אותי מיוחם.. גם ככה סקס לא אופציה בימים הקרובים.
"תזיין לי את היד, דילדו", היא לוחשת ואני מניע את האגן על היד שלה.. הגוף שלי מוצף בהורומנים והשד יודע מה וכל המערכת מתעוררת אני מרגיש כבר את הטיפות הראשונות נוזלות ממני... מטריף אותי, כל פעם מחדש, שיש לה כזאת השפעה עליי גם אם היא לא באמת מבינה את זה וגם היא לא באמת מלכה ועדיין יש לה את היכולת לגרום לי לרצות להיות שלה בצורה הכי טוטאלית שבן אנוש מסוגל...
אנחנו מתלחששים מילים של זימה, של תשוקה, מילים שלא בטוח שיכולות להיות מציאות. אני קשה ומיוחם ואני בטוח שהיא רטובה אבל נגיעה שם היא עדיין מחוץ לתחום לימים הקרובים... אני מספר לה על הכמיהה שלי ללקק אותה ולשרת אותה, על הכמיהה שלי להרגיש מושפל וכנוע... אני מרגיש כמה זה מחרמן אותה ולפני שהיא מספיקה להסביר לי שהיא צריכה את העזרה שלי ושאלמד אותה איך להיות המלכה הכי טובה שאני רוצה, הילדים קופצים עלינו עם המרפקים החדים שלהם...
