נאמנות ותשוקה

התעוררתי עם הרגשה שהכל כבר לא יהיה אותו דבר. שהתעוררת, הרגשתי אותך כלכך רחוקה ממני, מנותקת. לא היה חיבוק ורק שקט מקולל כזה, אז נשארתי מכורבל עם עצמי, מבוייש.. גם כשהתעוררתי, הרגשתי מרוקן ולא הייתי מסוגל להסתכל על עצמי במראה, בטח גם היא לא תוכלי להסתכל לי בעיניים מרוב תסכול. 

באתי אליך וביקשתי רשות לחבק ואז התפרקתי והתחלתי לבכות... ניחמת ואמרת שאני הבית שלך ושלא תלכי לעולם אבל אני יודע שמתישהו זה לא יספיק יותר

התבכיינתי מספיק... יאללה יום חדש ושבוע טוב לכולם