הבידוד הזה הפך את השגרה שלנו. פעם היית קמה ממש מוקדם, כשעוד היה חשוך בחוץ, לפעמים אני מצטרך אליך למקלחת ומאונן, כורע על ברכיי ומאונן מולך בשיא הכניעה וההשפלה, אז יוצאת לעבודה ואני חוזר למיטה, מתעדכן ומעדכן בכלוב ואז מעיר את הילדים, מכין להם מגשיות לארוחת בוקר, מפזר אותם למסגרות, חוזר הביתה, מתארגן ורק יוצא לעבודה.
פעם הייתי מאונן כל יום, זריז לפני העבודה, על פנטזיות מטונפות, תמיד הייתי העבד המושפל והכנוע, סיסי רעב לזין או לזרע, בעל עלוב שלא מסוגל להפסיק לפנטז על גבר אחר שמזיין את אישתי, את האמא של הילדים שלי, את אהבת חיי, את האוויר שממלא לי את הריאות.
עכשיו כשלא יוצאים לעבודה (למעט מקרים דחופים כמובן), אני מוצא את עצמי מבלה את השעות הקטנות של הלילה, בצד השני של המיטה, שומר עליה שלא יהיו לה חלומות רעים (לא באמת, אבל העיקר הכוונה). תמיד אהבתי את השקט הזה של אמצע הלילה, כולם ישנים ואפשר לשחרר את המחשבות.
היד נכנסת לתחתונים, אוחזת את הביצים הכבדות שלי, מלטפות את הזין הרפוי שלי. מתחשק לי לשחרר הכל, לתת למגע הזה להטריף לי את החושים, לשחרר מעצורים ולגנוח, כמה שמתחשק לי לגנוח מלשפשף את הזין שלי או מלהחדיר לעצמי את הפלאג לתחת.
מתחשק לי שתראי אותי מתפתל מתשוקה, מתחשק לי שתלחשי לי באוזן מילים של זימה מטונפת שיגרמו לי להטיל על עצמי את זרעי הסמיך והחם. מתחשק לי שתאכלי אותי בחרמנות שפרקתי על עצמי. מתחשק לי שתאהבי אותי כמו שרק יודעת, מתחשק לי שתאהבי אותי גם מחר בבוקר, מתחשק לי שתאהבי אותי גם אחרי הנשימה האחרונה שלי, מתחשק לי שתרצי אותי ותחשקי בי כבעלך, כמשרת שלך, המאהבת שלך, הדילדו שלך... אני אוהב להיות הדילדו שלך
* פוסט זה נכתב לפני כמה ימים, לפני החלק השני שפירסמתי כבר *