שישי בוקר הוא הזמן שלי לקניות אוכל, ללכת ל'סידורים' שלא מצאתי זמן במהלך השבוע כמו לשטוף מכונית, לבקר את השיננית, לטפל בחצר הבית, ועוד ועוד.
כייף שצהרי שישי הגיע, הילדים בבית וחושבים על תכנית למחרת, השבת. חלקם כמובן בתנועת נוער או מתכננים משהו עם חברים. גם ארוחה משפחתית בליל שבת כבר לא האטרקציה המושכת וכבר רואים בה ארוחה טעימה וטובה וזהו.
אבל זמן המנוחה והשהייה והשיחות במשפחה, לא משנה על מה, יוצרת בסיס של שייכות, מסורתיות, משפחתיות , נוחות, ומשהו יציב וטוב שקשה להסביר במילים.
, וכולם חושקים בכך אצלנו.
אך לעיתים מתגנבת מחשבה אישית פרטית שובבה ופרועה משהו, לצאת, רק אני עצמי, למשהו יוצא דופן בסתר, למחוזות איך לומר ביזריים של סטיה אולי, מונח שהוא סוביקטיבי ותלוי עבור מי. סטיה שעשויה אולי להיות קבועה אם היא טובה ומהנה, ואז היא כבר לא תהיה סטיה כי בעלת אופן קבוע. האם אז עדיין היא תיחשב לסוטה? יש הרי כאלו שסטיה עבור אחד היא דרך חיים והמהות עבור אחר. ומה אם אתאהב בסטיה כזו או אחרת, הכיצד אשוב ואחיה עם משפחתי האהובה והאוהבת, וכיצד יראו בי כמודל לאב אן בעל, או מה אני אמור לצפות או במה להיות גאה בהם?
