|
|
|
להשתנות לא להיות אני
להיהפך למישהו אחר
וכשיתרגלו כשאתרגל
כשלא אסוג אחור
אני איני יותר
השתניתי
תתחדשו תתחדש
להתייצב לטעת שורשים
להתכוון לעבר מקום
להתעצב על מה שלא יהיה
לשתות הרבה
לנוע רק למעלה
לא לנבול
עד שאנבול
אני איני יותר
שורש ביקשתי
ועכשיו לצמוח
ואם אני איני אני
מי אני?
היום. מחר. אי פעם.
אתחיל בסוף
אהבה לא מטיבה סופה לגווע
אחרת תתנפץ לרסיסים
ובכל זאת כיף לעלות על רכבת ההרים
להחסיר נשימה
לתת לאיברים לזוז בחוסר נוחות
לצרוח
להרים ידיים
באוויר
לנסות לא לעשות פרצוף למצלמה
להתרגש
לצפות
לקוות לא להקיא
שתהי כאן לצדי
להסתכן בבטיחות
להתרומם ליפול
להסתובב
להסתחרר
לא להשתחרר
עד הסוף
ועכשיו מהתחלה
"לא ברור אם לצחוק או לצעוק"
מחפש אהבה בלי לדעת איך
לחפש
מחפש אהבה בלי לדעת איך
לאהוב
מחפש אהבה בלי לדעת איך
להיות בלי
מחפש אהבה בלי לדעת איך
לדעת
מחפש אהבה בלי לדעת איך
לחפש אהבה בלי לדעת איך
הצביעו והשפילו
אין לי מקום.
שמו לב אבל התוצאה כבר לא תשתנה.
יש חלופות בהן לא אבחר גם אם כבר עכשיו אני יודע שאתחרט.
לא מוותר.
למרות שאני כן מהחנונים.
בכלל הנסיון להמשיך להיות רלוונטי ומתאים קוצר מעט פירות ביחס לתכנון ולהשקעה. ולמי יש כוח לתכנן, להשקיע?
מוריד את החולצה הכחולה, שוטף שיניים, חושב לא לשים שעון ולראות מה יקרה.
מקנא בהתרחשות שאפספס.
יום יבוא ואסתכל על מה שהיה מרחוק.
אזכר בקושי כי יעברו כל כך הרבה מים.
אולי אעשה קעקוע.
שיישאר
"אין לך מנוחה, כואב לך אלא מה"
(ישן. עדיין לא עברו מספיק מים ואני פוגש את השיר בהזדהות גבוהה בלי לזכור אפילו מה הרגע בו נכתב. קעקוע כבר יש)
ולפתע היא הגיחה
תמיד הייתה נחבאת אל הכלים
היו לה סיבות
לא הבינו אותה
איך יבינו?
היא לא הבינה את עצמה
שונה מכל השאר
מראה עם אישיות
ומה טוב בכך?
הרי תפקידה היחיד הוא להראות, בלי לשפוט.
בלי לזייף.
אנשים לא רוצים אמת נגועה.
הם צמאים להצדקת האמת שלהם.
בזו לה. פחדו ממנה. התכחשו לה.
והיא נפלה שוב ושוב. ונשברה.
זכתה בשבע שנים של מזל רע.
ומזלה הרע איחה את השברים ולא נתן לה להישבר.
התסכול במלכוד שנקלעה אליו דחף אותה להתחבא.
זכתה לקצת שקט.
אך עם חלוף הזמן היא החלה לחשוב
מה אני בעצם? איך אוכל להמשיך?
תפקידי להראות, לא אוהבים את מה שאני מראה,
אז הפסקתי.
אבל כשאני לא מראה, אין לי משמעות.
מה הטעם במראה שלא מראה?
אין מנוס מלהתמודד!
ואני? אני הסתובבתי לי בסמטאות העיר.
בלי כיוון. בלי מטרה. לבד.
ולפתע היא הגיחה
"הפנים אותן פנים אבל קשה להכיר"
השם אומר הכל
לטעמי. לא לטעמי.
מתחיל להרדם
והיא עולה
הבחילה
מה קרה לי ומתי?
אותה תנוחה
אותן מחשבות
העליבות
והרוע העצמי
נהייתי חלול
חוזר על עצמי
נרדם ומתעורר
נרדם ומתעורר
והיא עולה
הבחילה
למה?
צעדים קטנים
לא ליפול
Why must I be understanding?
Why can't I let myself break?
Why is my silence so scary
While the one thing I'm seeking is peace?
Why I refuse to feel hate?
Perhaps I refuse love as well?
Why do I keep asking questions?
Why do I care?
Why would I?
Why should I?
Go to sleep
Please do
Or else I will haunt you in your wake
Sweet dreams nightmares
"I'll give you everything I got for a little peace of mind"
ניגון נכסף
תר אחר מפלט מהחושך שרק גובר
זהו לא יומו הראשון באדמה ויש לו מה לספר
מעניין אם הוא יודע מה
פריטה וקולות מתמזגים בחיוך
מקבלים את הכלה בשיר
והעולם אותו עולם
והרעות אותן רעות
ואכזבות לא נעלמו
ובכן, אסור לדרוש גם תקווה?
בבקשה. אף על פי כן נוע תנוע
"ושמע צעקתנו יודע תעלומות"
רק זין
לשימושך
עכשיו זה לפעמים
