אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שירים ואיברים

מכיל דברים שכתבתי ותמונות עירום שלי
לפני שנתיים. 6 בדצמבר 2021 בשעה 20:41

מקור עתיק מזכרון נתפס

נוטף על צורותיו מהנץ החמה ועד אשמורת אחרונה

מרווה את קולטני האור בין המצמוצים

שמקווים להיפתח לקשר עין.

כה רבים. נוצרים ומשתנים,

מתחלפים ונשארים.

רק אוויל יחטא בלעמוד על דיוקם,

להגדירם. חופשיים במרחב.

חוצבים בלאט במסתורי הנפש והזמן.

מהמקום הכי נמוך אפשר ללמוד איך לעלות. ולנסות.

ולא שאין סכנות, אך עמוק בפנים

כולנו יודעים שבשבילם אנחנו חיים.


כל.

האמת.

שם.

בגוונים.

לפני 3 שנים. 20 בנובמבר 2021 בשעה 10:21

של תשומת לב

לפני 3 שנים. 20 בנובמבר 2021 בשעה 9:24

זה לא רגיל

עשרים ותשעה כדורים

לא לשכוח מים קרים

זה לא תרגיל

אין גדרות

לאנשים ללא גבולות

 

מתי בפעם האחרונה

לא ידעת באיזה צד אתה

פתחת שער לצרה שלא תוכל לפתור

הרגשת רע עד שאטמת את הכל

שלא ליפול, שרק לפעול

זה לא רגיל –

כמה שזה רגיל

 

זה לא כוחות

ולא ברור למי

אומרים שהם עמי

זה קרב מוחות

בחום ללא חמצן

רוצה לצאת מכאן

 

כי מי אמר שאני

דבק במשימה

חותר לנצחון

תומך בחשכון

רואה פרצוף ומאשר

 

שאין מוצא אחר

זה לא רגיל –

כמה שזה רגיל

 

בסוף הזמן לוקח

המחשבות מתערפלות

וממשיכים

 

לפני 3 שנים. 19 בנובמבר 2021 בשעה 22:21

אם אמצא תשובה

אולי אשמח

אולי אוסיף מכאוב

רוצה לדעת

כבר עכשיו

גם אם רע וגם אם טוב

לפני 3 שנים. 19 בנובמבר 2021 בשעה 9:55

כי אני רוצה עיניים על הזין שלי. תהנו ;)

לפני 3 שנים. 18 בנובמבר 2021 בשעה 21:37

דף אחרון.

הראשון עדיין ריק.

לעד הוא יישאר ריק.

אני לא יודע במה להתחיל.

ועכשיו כבר הסוף.

שורות אחרונות של תקשורת

שתעלה אבק בקרוב

ואני אעבור הלאה.

אולי כך מתבגרים. מתקדמים.

קשה להיחשף באמת.

לפצוע את התמימות המתוקה

ההומור השטחי.

להסתכל בעיניים. לראות.

כל כך הרבה להגיד במעט מילים

שכמעט ונגמרו.

אז אסיים בתקווה:

אני אוהב את עצמי למרות הכל

אני יכול לאהוב

זהו.

 

לפני 3 שנים. 17 בנובמבר 2021 בשעה 22:16

פרורים

כאב ראש של בוקר

פריקה

שגרה מאולצת

נוהג על אוטומט לפרקים

חייב לעזור

חייב לחייך

חייב להיות מישהו אחר

לא לעצור

 

שיחה

מוריד את המים

כותב

הדיו נמרח מהדמעות

נרדם על הקלאץ'

חייב לעזור

חייב לחייך

חייב להיות מישהו אחר

לא לעצור

 

קל לי להמשיך

קשה לי עם עצמי

זה לא אני

אולי קשה לי להמשיך

כי תפסתי את עצמי בידיים

וזה מכאיב לא לעזוב

בשביל לא להכאיב

 

חייב לעזור

חייב לחייך

חייב להיות מישהו אחר

לא...

לפני 3 שנים. 16 בנובמבר 2021 בשעה 22:16

מרחוק נשמע קול

עובר לא עובר את הזמן

נוגע בעצבים החשופים

מנסה לחבק, להבין

נותן לי תקווה

 

מרחוק ניצת אור

צובע את הלילות בלבן

מושך ומסנוור

מחמם את הלב

נותן לי להרגיש

אני לא לבד

 

אני מבין

שמרחוק

אפשר להתקרב

אפשר לגעת

גם אם כואב

 

אני יודע

אני חושב

יהיה יותר טוב

בקרוב

 

 

לפני 3 שנים. 16 בנובמבר 2021 בשעה 12:19

כי ביקשו יפה

לפני 3 שנים. 16 בנובמבר 2021 בשעה 9:16

לצחצח שיניים עם זקפה כזו זה כבד מדי כדי לא לשבת להירגע ולצלם