אז בשבת היא צעדה עוד צעד.
זה התחיל בזה שהיא הסכימה שאלטף אותה. זה משהו שקשה לה מאוד לומר, אז היא פשוט אמרה: יש לך חצי שעה לעשות מה שאתה רוצה, חוץ מלגמור.
ליטפתי, והכנסתי אצבעות, "וליטפתי" בקיצור היא גמרה.
חדרתי אליה.
לעכשיו התחיל תהליך שלם שהיא נותנת לי לזוז, ועוצרת אותי.
יש לך 10 פעמים (כלומר 10 תנועות בתוכה). עצור.
יש לך 20. עצור.
יש לך 15 שניות. עצור.
וכו'
מתישהו הגיע השלב שבו היא אומרת תזוז חופשי, אבל תזהיר אותי לפני שאתה גומר, ודיר בלאק!!!
אני על הקצה. עוצר.
למה עצרת? היא שואלת במבט הכי תמים שיש לה. אני עונה, שאני לא יכול עוד. תמונה אחת ואני גומר.
הכי ננושלט שלה היא אומרת: יש לך שתי דקות להישטף ולהגיע לכאן נעול. שלוש ארבע צא.
זה מטורף.
כמובן שכל השבת פירפרתי באהבה.
מוצש הגיע. אחרי שקילחתי את הילדים, השכבתי אותם לישון (שלחתי אותה לנוח בזמן הזה), אני מבקש ממנה שהיא תפתח אותי הערב. היא עושה פרצופים של 'לא', אבל לא באופן ממש החלטי.
אני עושה פרצופים של מתחנן (מאוד החלטתי), היא אומרת שאמרתי שיש לי מלא משימות, נראה איך אני אתקדם בהן, ואז אולי...
אז עשיתי רשימה פסיכית של רשימת מטלות. ופשוט עבדתי כמו משוגע במיקוד שיא. כמובן חלק מהמשימות זה לאפס את המטבח משבת. אחרי שעתיים-שלוש אני מראה לה שסיימתי את כל המשימות! (זה באמת לא היה טריוויאלי), אני מחמם לנו אוכל, ואנחנו אוכלים מול המחשב. היא אוהבת לראות 'חתונה ממבט ראשון' אז אני רואה איתה. מסיימים לאכול אז עוברים למיטה עם הנייד וממשיכים לראות את השיעמום הזה (סליחה), ואני רק מחכה שזה יסתיים.
הפרק מסתיים, אני מניח את המחשב בצד, ואז היא אומרת: הולכים לישון, מאוחר. אני טוען שלא באמת מאוחר, היא אומרת שכן. אני מזכיר לה שעוברים לשעון חורף! קלף מנצח! אז היא אומרת "אנחנו צריכים להתרגל לישון יותר מוקדם. לילה טוב" מסתובבת, מחכה שאני אחבק אותה מאחור, ובפעם הראשונה שאני זז (היא חיכתה לזה. אני בטוח), היא אומרת לי: "אל תזוז, זה מפריע לי להירדם".
בלילה התינוק התעורר פעמיים. תנחשו מי קם אליו?
מבחוץ איך זה נראה? היא בכיוון?
תשקפו לי, פליז!
