אשתי נעלה (ממני ואותי)

אז היא יצאה מהמקלחת, ואני טוב נו... מגורה בטירוף. ממש מרגיש את ההורמונים מתרוצצים במוח...

אבל היא החליטה שזה זמן טוב לשיחה על היום שהיה וכו', ולי פשוט אין את היכולת לומר לה: לא! בואי נתקדם...

אז אנחנו מדברים. על כל מיני דברים וגם על היחסים בינינו. היא שמה יד באיזור הפטמה שלי (אני ממש רגיש לצביטות שלה, אבל זה שווה פושט נפרד), וזה רמז מספיק, שלא לגיטימי לא לענות לשאלות שלה, גם אם אני מובך...

תוך כמה דקות אני מגלה, שרמת הגירוי שלי כל כך גבוהה, שאני פשוט לא מצליח לשים מחסום לפה. מה שעובר במוח, פשוט נפלט. אפילו את זה אני מגלה לה (שאני לא מצליח לסתום, לכל הרוחות), והיא כמובן מנצלת את זה. משימות ששנים אני דוחה, להבין את כל נקודות הכוח שלה גם אלו שאני מעדיף להסתיר. אני מרגיש כאילו היא נתנה לי 'שיקוי אמת'... אז אני חושף את ליבי, ומרגיש קרוב אליה מאוד מאוד (כמובן, זו הייתה תחושה הדדית).

איך נגמר הלילה? 

שתי אנקדוטות:

1. אחרי שהיא החליטה שהולכים לישון (כי יש לה יום עמוס), היא פשוט אמרה לי להיות בשקט (כי אני רק רוצה לדבר איתה), ולא לזוז (אם היא לא מצווה את זה עם איום, אני פשוט מתחיל להתחכך בה אוטומטית). בשלב מסויים שנינו לא נרדמים, אז היא אומרת לי לעשות לה מסאז'בכפות הרגליים. כמה? לא ידוע מראש, עד שהיא תחליט. יצא בסוף מעל חצי שעה. אני כמובן נהנה מכל רגע על הזכות לגעת לה בכפות הרגליים.

2. בתחילת הערב נכנסתי לחדר לפני, לבשתי משהו סקסי (שהיה פעם שלה): חוטיני+בגד תחרה שקוף ש(לא) מכסה את השדיים והכוס (במקרה שלי - הכלוב). לא יכול לצרף תמונה... למה? כי אותי זה מרגש, ואני יודע שזה נחמד לה.

אז החוטיני ירד בפקודה שלה, כדי שהיא תראה אותי מאונן (עוד לפני המקלחת שלה), אבל את בגד הגוף השקוף היא אמרה לי להשאיר. גם אחרי המקלחת היא אמרה לי לא להוריד. באיזשהו שלב (במהלך השיחה שלנו) ביקשתי רשות להוריד אותו כי גם בבגד הזה יש חוטיני, והיא סירבה. סיימנו לדבר, מנסים לישון, ואני מבקש רשות להוריד אותו, והיא אומרת לי, "אם תבקש עוד פעם אחת - אתה הולך עם זה מחר לעבודה". אני אומר לה את לא רצינית! יש שם חוט שקושר את הבגד מעל הצוואר! יראו את זה (ואני עובד במוסד חינוכי, אין מצב!). היא אומרת לי: "תבדןק אותי!"... התחלתי לרעוד מרוב פחד והתרגשות... בפועל, פעמיים קמתי לילדים בלילה, וגם בבוקר הערתי אותם, כשאני עם זה. לא מעיז לבקש רשות להוריד...

בסוף תוך כדי שאני מארגן את הילדים, היא קוראת לי לחדר, ונותנת לי רשות להוריד.

באמת שהרגשתי את המוח שלי כאילו הוא עיסה שהיא מעצבת כרצונה. תחושות של אורגזמה חזקה, אבל בלי תחושת 'נפילה'...

מעניין מה יהיה בהמשך...

הפעם זה נראה יותר מבטיח.

עשינו ניסיון של שבועיים, כשקדמה לו שיחת תיאום ציפיות. מה כל אחד מצפה מהמצב.

אנחנו אחרי יותר משבוע, והיא מתחילה להיכנס לזה...

עכשיו גרמה לי לפתוח את הכלוב, לאונן מולה (בחיים זהלא הייתה אופציה), להגיע לקצה כמה פעמים, ואז היא נכנסה למקלחת וציוותה אותי לנעול אותו כשהיא מתקלחת.

אני מחכה לה עכשיו, והמוח שלי מתפוצץ...

מקווה לעדכן יותר בפירוט בקרוב.

אחלו לנו בהצלחה!

אז חזרנו. כלומר חזרתי לנעילה, והיא לשליטה.

זה התחיל ברביעי בלילה. היא הלכה לישון, אני המשכתי לעבוד, וכשסיימתי התחלתי לגלוש...

עכשיו, זה כבר תקופה שאנחנו מרגישים קצת רחוקים (אבל מסיבות אובייקטיביות. קורונה, מחלות אחרות ועוד), ואני התגעגעתי. וגם הרגשתי שהיא רוצה לחזור.

אז גלשתי. מעבר מהיר על הכלוב. לא היה משהו מרגש.

עברתי ל literotica ואיכשהו התגלגלתי לסיפור, שנקודת הפתיחה שלו הוא זוג שהבעל רוצה להישלט, אבל האישה לא רוצה לקחת שליטה, ובעצם הסיפור מתחיל כשהיא מחליטה לקחת את השליטה, והבעל קולט את זה לאט לאט.

זה גם מחרמן (כי, אתם יודעים), וגם פותח את הדמיון (כי כל המשתנים הנכונים כאן: זוג נשוי, בעל רוצה להישלט, אישה שקופצת למים אחרי שנים שלא ועוד מגלה שהיא אוהבת את זה).

מה שקרה כאן הוא שילוב מעולה: ככל שאני מגורה יותר, אני רוצה ומדמיין יותר. ואז הגיע השלב שאני מבין שאני הולך לגמור (זה כמעט לא קורה לי לבד. אני חש תחושת בגידה ונמנע מזה), ופשוט מחליט לזרום. רץ לשירותים, מוציא מהמגירה את הכלוב. ננעל. מניח את המפתח על הטלפון שלה בשידה. נכנס למיטה. מחבק אותה בלי לגלות כלום.

רמת הגירוי שלי בשלב הזה - בשמים. אני פשוט מלטף אותה עוד ועוד. לאחר הרבה זמן, ותזוסה מקרית שלה היא מרגישה משהו מוזר שם למטה. אני עדיין לא מגלה, אבל לא עושה מאמץ להסתיר. אחרי עוד כמה פעמים היא מתחילה לחשוד, ובודקת.

צדקתי. היא ממש שמחה. וממש נכנסה לקטע.

אז אני נעול כבר שלושה ימים. לא רואה כרגע אופק לפתיחה, כי נראה שהיא די מרוצה...

מקווה מאוד, וגם מעריך שהפעם זה ילך יותר טוב, כי הופקו לקחים מהכישלון הקודם, אבל כדי להסביר מהם אני צריך להסביר למה זה נכשל. אולי בפוסט הבא...

אחרי שהתחלתי לחשוש שאני הולך לקראת no-vember, ואחרי שבת ומוצש שפירפרתי עבורה בלי סוף, היא פשוט הגמירה אותי.

תחכה לי על המיטה בלי בגדים אחרי שפתחת והתקלחת.

אני מחכה, והיא מגיעה.

לוקחת קרם, ופשוט מאוננת אותי. עם חיוך, עם המון אהבה, ועם משפט מעורר תקווה וחשש: אני כאן בשבילך עד שכבר לא תוכל.

מה זה אומר? שאני אגמור? שאני אגיע עד לקצה?

אחרי כמה דקות אני מתפתל ומבקש לגמור. היא נהנית מזה שאני מבקש (אחר כך היא אמרה שהיא חשבה שהבנתי שאני יכול), ואומרת: לא.

אחרי עוד דקה, אני בקצה, ומתחנן. היא אומרת תגמור.

זהו התפוצץ לי הראש. אורגזמה חזקה עם פטישים במוח לכמה דקות.

היא ממשיכה ללטף אותי, למרות שהיא יודעת כמה אני רגיש אחרי אורגזמה. אני פשוט לא מסוגל שהיא נוגעת בי. אבל עכשיו אני שלה ואני לא מפריע...

אחרי כמה דקות היא שולחת אותי להינעל.

האתגר אחרי כזו גמירה, היא שהמתח שלי לא יתנפץ. אחרי 5 ימים אני יכול לומר שהצלחתי. אבל מרגיש לי פוסט ארוך, אז ההמשך בפוסט אחר...

בהמשך לפוסט מיום שישי.

אז כמו שכתבתי, היא הבטיחה לי לפתוח אותי בשבת.

ונכון, ביום שישי היה משהו מעצבן שדי ביטס אותה (כתבתי על זה), אבל נקיתי את המטבח, ונתתי לה לישון שנצ לפני שבת - אז זה נסלח.

הגיעה שבת. סעודת שבת הייתי ממש חמוד (כמו שהיא אמרה, ציון 10). הציפייה עולה.

היה איזה אירוע אצל שכנים אז קפצנו לשם. האירוע הסתיים, היא המשיכה קצת לדבר עם חברות. בסדר, לא קצת... אני מחכה בסבלנות.

באיזה שהוא שלב, התחלתי לדבר עם חבר. מפה לשם, הגענו הביתה אחרי 23:00.

יושבים בספה אני מניח ראש על הירכיים שלה (אחת התנוחות האהובות עלי), ומוודא את המשך התוכנית לערב.

בנונשלנטיות שלא ברא השטן היא אומרת, כבר מאוחר, אז הערב אני לא אפתח אותך. אולי במוצש, תלוי איך תתנהג אלי בשבת...

אני פוער פה, והיא אומרת שפעם הבאה כדאי שאני לא אתעכב, כי היא חיכתה לי... (פחחח).

ככה יצא שאני 13 יום ללא גמירה.

אני בטוח שאתם שואלים איך הייתי בשבת... התשובה שלה היא: 10.

מגיע לי כפיים (גם פתיחה, אבל אני לא בונה על זה...)

אז שאלו (בבלוג של טלי35), האם זה גורם לי לבקש להשתחרר?

אז עניתי תשובה מפורטת, וחשבתי שהיא קצת מסבירה אותי, ולכן אני מביא אותה כאן:

אני יכול לכתוב סתם: לא. שזה נכון כמובן.
אבל אעשה את זה יותר טריקי:
אני אבקש ואפילו אדרוש, רק מה שאני יודע שהיא יכולה לסרב.
נגיד היום במצב בינינו, אני יכול לומר באופן מהוסס: "אז אולי נפסיק עם כל זה?". מקווה שבעתיד יהיה לה יותר ביטחון, ואני ארגיש בנוח "להרים להנחתה"
השלב שבו, העמדה שלי יכולה, אולי, להיות מעניינת, אבל לחלוטין לא קובעת, הוא המקום הכי אינטימי שלי.

התסכול?
אז:
1. כמו שכתבתי, יש אינטימיות גדולה בהתמסרות. זה שווה לא פחות מגמירה. וזה נשאר איתך הלאה, ולא מתנדף אחרי דקה...
2. אני זוכר, גם כשאני על הקצה, כשאני נשאר חרמן, אני חושב עליה, וזה נותן לי כוח.

אז הרגע הגשתי מטלה בקורס, שזמן ההגשה הוא להיום.
המנחה לא הסכים לדחות לי למוצש! למרות שהייתי חולה שבוע.

התירוצים שלו היו מפגרים.

העניין הוא שאני חושש שזה יעלה לי ביוקר, כי היא תכננה לפתוח אותי הערב, והיא שחררה אותי לעשות את המטלה הזו. אני די בטוח שהיא עצבנית על איך שהצהריים האלו התנהלו...

תתפללו שהיא לא עצבנית מידי...

תמיד אמרתי שהמערכון 'קרקר נגד קרקר' הוא אחד הטובים.

הבדיחות מושחזות, האירוניה במציאות המודברת נוגעת, המערכון בנוי טוב, והפאנץ שבסוף פשוט גאוני מצחיק ובלתי צפוי.

אבל מה כל זה לעומת המשפט האלמותי: "תהיה גבר! תשפיל את עצמך..." משפט שבשנים האחרונות נוספו לו הקשרים חדשים...

ננעלתי מחדש לקראת סוף אוקטובר.
כשננעלתי, אשתי ניסתה להיזכר:
"עוד מעט החודש הזה no-vember-lock, איך אומרים את זה?
אמרתי לה:
חיברת שני דברים. יש את lock-tober. ומי שרוצה להמשיך את האתגר ממשיכה ל no-vember. אנחנו כבר פיספסנו.
היא אמרה:
נראה. וחייכה חיוך זדוני.
אם שאלתם, מאז שננעלתי, לא גמרתי. אני לא בטוח מה הסיכויים שלי, אבל מעדיף שלא לחשוב על זה...

אזהרה! יש שיראו בפוסט הזה חפירה. בניגוד לפעמים הקודמות, אני לא משתף אירועים, אלא מחשבות. אני חושב שהן חשובות, וגם קצת סקסיות.

בשבת הייתה לנו שיחה חשובה. עלו שם כמה תובנות, שאני מקווה שתעזורנה לנו לעלות על הגל.

אחת התובנות שהגענו אליה היא, שאני רוצה לחוש מספיק ביטחון שהיא רוצה את הנעילה והשליטה, כדי שאוכל 'לא לרצות', שאוכל לנסות להתנגד, ולהיכנע.

ברור שאני רוצה. בסוף אני אוהב להיות נשלט. אבל זה הרצון של ה'בגדול', זה שבגללו נכנסתי (והיא בעקבותי) לכל הסיפור. 'בקטן', כלומר ביום יום - אני רוצה 'לא לרצות'. אני רוצה שהכניעה שלי תגיע ממנה, כי היא הכניעה אותי, השתלטה עלי, נעלה אותי, ועכשיו אני חסר אונים ושלה. נשלט.

וזה דומה מאוד לגמירה (וממליץ לקרוא את הפוסט האחרון של @שימודה. למה לעזאזל אין אפשרות לתייג?!?!).

בגדול, בדיון קר ואובייקטיבי אני רוצה לא לגמור לפרקי זמן ארוכים. כלומר אני נהנה ממצב של חרמנות מתמשכת-מצטברת. וכזוג אנו נהנים ממנה מאוד.

'בקטן' בכל שלב נתון, בהינתן האופציה יש בי צד שמעדיף לגמור, כי ההנאה הרגעית גדולה יותר.

אז מה אני רוצה? אני רוצה שאוכל לרצות לגמור, אבל שזו לא תהיה החלטה שלי.

את הנקודה של הגמירה - אני חושב שהיא הבינה, גם אם אם לא הבינה את מלוא המשמעות וההשפעות של זה עלי... את הנקודה של איבוד השליטה פחות.

אז תדברו! נכון? אני צריך להסביר לה!

קודם כל, נכון. תקשורת זה הכי חשוב, וחשוב להזכיר את זה לעצמנו.

אבל יש כאן בעיה. ככל שאני מסביר לה, אני קולט שכל הידע שלה על עולם הבדסמ עובר דרכי, וזה מרגיש לי לא נכון. זה מרגיש לי שליטה מלטה (זו לא אמירה שיפוטית. אני לא מחפש את זה).

וזו עוד אחת התובנות שהגענו אליה, שהיא צריכה לקרוא חומר איכותי. לא להיות תלויה בי ובידע שלי.

זהו.

אם יש לכם מחשבות על מה שכתבתי - ממש אשמח שתגיבו.

אם יש לכם המלצות - אשמח מאוד לשמוע (הגברת לא קוראת אנגלית בכלל. אבל אני יכול לנסות לתרגם).

אם יש לכם מחשבות - אשמח מאוד שתשתפו.

בקיצור, הבנתם. הנושא מעסיק אותי, ואשמח להיות עסוק בו לא לבד...

ואולי נפתח פרויקט בפורום להפניה ו/או תרגום של מאמרים וסיפורים איכותיים?