אזהרה! יש שיראו בפוסט הזה חפירה. בניגוד לפעמים הקודמות, אני לא משתף אירועים, אלא מחשבות. אני חושב שהן חשובות, וגם קצת סקסיות.
בשבת הייתה לנו שיחה חשובה. עלו שם כמה תובנות, שאני מקווה שתעזורנה לנו לעלות על הגל.
אחת התובנות שהגענו אליה היא, שאני רוצה לחוש מספיק ביטחון שהיא רוצה את הנעילה והשליטה, כדי שאוכל 'לא לרצות', שאוכל לנסות להתנגד, ולהיכנע.
ברור שאני רוצה. בסוף אני אוהב להיות נשלט. אבל זה הרצון של ה'בגדול', זה שבגללו נכנסתי (והיא בעקבותי) לכל הסיפור. 'בקטן', כלומר ביום יום - אני רוצה 'לא לרצות'. אני רוצה שהכניעה שלי תגיע ממנה, כי היא הכניעה אותי, השתלטה עלי, נעלה אותי, ועכשיו אני חסר אונים ושלה. נשלט.
וזה דומה מאוד לגמירה (וממליץ לקרוא את הפוסט האחרון של @שימודה. למה לעזאזל אין אפשרות לתייג?!?!).
בגדול, בדיון קר ואובייקטיבי אני רוצה לא לגמור לפרקי זמן ארוכים. כלומר אני נהנה ממצב של חרמנות מתמשכת-מצטברת. וכזוג אנו נהנים ממנה מאוד.
'בקטן' בכל שלב נתון, בהינתן האופציה יש בי צד שמעדיף לגמור, כי ההנאה הרגעית גדולה יותר.
אז מה אני רוצה? אני רוצה שאוכל לרצות לגמור, אבל שזו לא תהיה החלטה שלי.
את הנקודה של הגמירה - אני חושב שהיא הבינה, גם אם אם לא הבינה את מלוא המשמעות וההשפעות של זה עלי... את הנקודה של איבוד השליטה פחות.
אז תדברו! נכון? אני צריך להסביר לה!
קודם כל, נכון. תקשורת זה הכי חשוב, וחשוב להזכיר את זה לעצמנו.
אבל יש כאן בעיה. ככל שאני מסביר לה, אני קולט שכל הידע שלה על עולם הבדסמ עובר דרכי, וזה מרגיש לי לא נכון. זה מרגיש לי שליטה מלטה (זו לא אמירה שיפוטית. אני לא מחפש את זה).
וזו עוד אחת התובנות שהגענו אליה, שהיא צריכה לקרוא חומר איכותי. לא להיות תלויה בי ובידע שלי.
זהו.
אם יש לכם מחשבות על מה שכתבתי - ממש אשמח שתגיבו.
אם יש לכם המלצות - אשמח מאוד לשמוע (הגברת לא קוראת אנגלית בכלל. אבל אני יכול לנסות לתרגם).
אם יש לכם מחשבות - אשמח מאוד שתשתפו.
בקיצור, הבנתם. הנושא מעסיק אותי, ואשמח להיות עסוק בו לא לבד...
ואולי נפתח פרויקט בפורום להפניה ו/או תרגום של מאמרים וסיפורים איכותיים?
