בזמן שהכל סביב מתחיל למות, או חודל מגדילתו ומתכנס לתוך עצמו על מנת לעבור את החורף בשלום, היקינטונים שקניתי לאמי נפתחים בצבעם הורוד-עז ומשחררים את ריחם המשכר. אני מעריצה גדולה של צמחי בית ועלווה מרשימה, אבל לפעמים גם פרחים מצליחים להפעים אותי ביופיים. אולי זה התהליך - מפקעת סבוכת שורשים לגושי ניצנים מסודרים זה על זה בצורה סימטרית למדי, ולפתע הם מתחילים לקבל את צבעם ולהיפתח, לשחרר ריח מתוק וצבע מרשים שנדמה כאילו מבקש בזעקה שיביטו בו. ובאמת מגיע להם, לפרחים, שיביטו בהם. אני רוצה לומר שפרח שלא מביטים בו הוא פרח מבוזבז, אבל זה פשוט לא מרגיש נכון. יש לי חיבה ומקום בלב לכל הפרחים ובכלל לצמחים, גם אם אינני יכולה לראות אותם, גם אם אף אחד אחר לא רואה.
הקלתיאות, פילודנדרונים, מונסטרות, פוטוסים, רפידופורות ודרצנות, דקלים, סנסיווריות - כולם, בקיצור. הם כולם מוציאים עלים חדשים. עכשיו, כשמתקרר, כשצריך להיות עם שרוולים ארוכים על מנת להרגיש בנוח בבית. הם מראים סממני צמיחה מרשימים ומוציאים עלווה מגוונת ויפיפיה, וזה מרשים אותי. אני בעצמי צריכה קצת אור, שמש וחום על מנת לגדול ולהתפתח. בחורף, ובעיקר בגשם, אני רוצה להסתתר מתחת לשמיכה ולא לצאת עד שיעדכנו אותי שחזרנו למתכונת של 23 מעלות ביום ומעלה. קצת בכייני מצדי, כשאני רואה את הכל סביבי ממשיך לחיות כרגיל. אני מכפתרת על עצמי חולצה ארוכה, עוטה עוד שכבה או שתיים ויוצאת ממבנה אחד אל האחר ומשתדלת לקבל את הגשם כמשאב חיובי וחיוני (אם מביטים בו מהצד עם כוס קפה חם או מתעלמים ממנו לחלוטין).
שלשום בהיתי בעשרות, אם לא מאות, ספרים על מדפי ספרים בחנות יד שנייה, אולי כדי לקבל קצת השראה לקרוא משהו חדש. לרוב אני עומדת מול מדף ובוחרת את הספר שמרגיש לי נכון אינטואיטיבית לאותו הרגע. ולאחרונה אף אחד מהם לא מרגיש נכון. הייתה לי קצת השראה לקרוא את יומו האחרון של נידון למוות אבל נסיונות מועטים להשיג אותו העלו חרס. וגם אין השראה או כוח לבשל. וגם פה, אני פותחת ארונות מטבח ומגרות, מציצה במקרר שמא יתעורר תיאבון למראה דבר מה - וכלום. והיא אמרה לי אתמול שלא תמיד אנחנו עושים מה שבא לנו. שאני אוכלת בשביל לחיות, ואם אני מעוניינת להמשיך לתפקד עם אנרגיות (שגם ככה אין הרבה, עם איכות שינה ירודה ועייפות כרונית) כדאי שאעשה זאת כפי שעשתה את עבודתה על פרויד לפני מספר ימים - "לא בא לי, אבל צריך". אני חושבת שזה כן משהו שעורר בי השראה.
קצת משתמע שרע לי, אבל זה לא נכון. לא רע לי. אני לא יודעת לומר אם טוב לי כרגע, אבל לא רע. בסופו של דבר אני לא מתקשה לעשות דברים בסיסיים שהם לא לאכול. ואולי יש לי נטייה כרגע לעשות דברים ספציפיים ביותר ולא את רוב מה שאני עושה או מעוניינת בו לרוב, אני לא חושבת שזה דבר שלילי הפעם. בסופו של דבר אני עובדת, אני מטפלת בצמחים ובעלי החיים שסביבי, אני לא נמנעת מלשוחח עם אנשים מפאת חוסר סבלנות, לשם שינוי, ומזג האוויר לא כל כך נורא.
נשמע שהתקופה האחרונה ממוצעת להחריד, וזה מעורר בי קצת הקלה.
