שארטרז. הוסיפי לך לרשימת הקניות.
כי את אוהבת.
(נכון, אין קשר בין הצילומין למילין. אני עצמי הקשר).
שארטרז. הוסיפי לך לרשימת הקניות.
כי את אוהבת.
(נכון, אין קשר בין הצילומין למילין. אני עצמי הקשר).
ללא מילים, כך הבטחתי
את אימופלסיבית, היא אומרת
ולא יודעת עד כמה
לפעמים אני
מצטערת
את מתגעגעת, אני שואלת?
אני מתגעגעת לעתיד, היא עונה.
ואני נזכרת כמה חזקים היו בי פעם געגועים לעתיד, וכאילו נשכחו.
יהיה שם מישהו הולם, אנחנו שתינו יודעות.
קצר מדי, לא קליל כלל, אבל חד משמעית טוב יותר מהשיבה שלי למקום שבו מיצבתי אותי. כמו הרגל שמונחת על חברתה ומכבידה עד שהיא כבר נראית בצבע אחר, כך אני. אכביד עוד קצת עד שאבין הכל.
אפשר שיהיה פשוט?
ושמה שקורה בהתחלה רק יתגבר ויגבר וירגיע ויעצים ויתחשב וינעים ויקל ויגדיל?
אני מתארגנת לנסיעה, שמחה בה, על אפ כל ההתנגדויות שאני מייצרת ומעיקות לא רק עלי.
אני לא מספיקה לחרוט את מה שאני מרגישה, אז מציירת עם טוש-שחור בכל בוקר.
ובערב באמבטיה, נמחק, אבל אז יש לי מקום.
מה עם לשים אותך מהעת האחרונה? הוא שואל
ואני בטוחה שאני לא חיננית
אבל
בדיוק אז מגיע תכשיט קטן עגול מנצנץ שעושה אותי יפה
והנני.
זה לא בא בקלות
אבל זה בא בשבילך
וכל דבר בעיתו, יתגלה בשמחה
אתה בונה סולמות, מכוון לשמיים
ארבעה מלאכים מלווים בינתיים
העולם הוא שיר שנכתב בשבילך
איך הבוקר מאיר ולאט מחזיר אותך משנתך
יש לך נשמה, היא גדולה כמו השמש
יש עליך ברכה, פה מחכה, פתח את הדלת
יש בך שיר שעוד לא נכתב
תן לו לשיר עכשיו
תן לו לזרום אליך
בלופ. בלתי נגמר. מספרת את עצמי כדי לראות זוויות אחרות בעיני אנשים שונים. והכל מכוון לאותה נקודה. פתיה.
מרקמים
מישהו פעם.