חלקי מילים

תופסת את סיומה של השמש ונדמה לי שיש שם באופק סוס נטול אביר, מחייכת, מזיעה אחרי עוד עשירייה, שוחקת נעליים, פותרת תקלות בעבודה בחינניות, מבשלת ולא אוכלת, קונה באגט ונקניקים ושמחה על שיש לי חברים.

בין ירידה לעליה

בין היר, דאן דאט

אבל אחרת, אני יודעת, כשמסרבת לקפה במקום לקחת ולא לי

מצאתי בשיטוטי במרשתת, ואהבתי ממש:

כַּמָּה מַפְתִּיעָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת יָד עַל הַגַּב?
כַּמָּה מַפְתִּיעָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת יָד הַמּוּנַחַת עַל הַגַּב בְּרַכּוּת?
כַּמָּה מֻפְתָע יָכוֹל לִהְיוֹת גַּב כְּשֶׁמּוּנַחַת עָלָיו יָד בְּרַכּוּת?
כַּמָּה מֻפְתָע יָכוֹל לִהְיוֹת הַלֵּב
כְּשֶׁמּוּנָח עַל גַּבּוֹ גַּב
וְעַל גַּבֵּי הַגַּב מוּנַחַת יָד
וְעַל גַּבֵּי הַיָּד מוּנַחַת רַכּוּת
וְעַל גַּבֵּי הָרַכּוּת מוּנָחוֹת מַחְשָׁבוֹת טוֹבוֹת מְאֹד.

ואמש, ככה, אחרי שנרדמתי, הונחה על גבי יד.

מצד אחד השלמת סיפורים מתוך קובץ כי לא זוכרת כלום מצד שני מדקלמת משפטים שלמים מתוך סדרה שראינו (נו) לפני שנתיים ובין לבין ריכולי-שכונה ופינוקי ארוחת ערב ושלל קינוחים וסקראבינג לכפות הרגליים אבל הכי חשוב זה שפיצחתי את הפוזיציה בה מתקלחת בלי להשפריץ על דלת המקלחון!

מה כבר רציתי?

בוקר שישי, בלי הליכה כי הלוז שלי אפסייד דאון, בלי סלטים ממסעדה שמחבבת כי התור עצום, בלי עיתון במקום ה'רגיל' כי נגמר, בלי להצליח לפתות אפאחד לרדת איתי לגלידה, בלי אוטו מטופל או אוטו חדש במקומו ובלי עוד ועוד.

אבל! הכל הסתדר. עיתון נמצא במחיר מלא. כרעי עופ שמנמנות הוכנסו לתנור, סלק נקצץ ותובלן ואני דקה מרחק מ-שינה ואחריה סודוקו.

רק נשאר לי למצוא מישו לומר לו ש"ש

'מה הכי היית רוצה עכשיו?'

באגט. ענק.

'מה לשים לך בתוכו?'

שינקן, גבינות והרבה חמאה

'לאן להביא?'

לחיפה, מתי?

'שש'

מגניב לגמרי, חושבת לעצמי

ו... פופ  (אחרי ששאל מה יקרה כשתסגר הדלת והבהרתי שתכננתי על ספסל בגינה)

עכשיו רק בא לי יותר שמישהו או מישי יביאו לי

ובנדודי הלילה שלי, שיטטתי בגוגל מפות בעיר שמתגעגעת אני אליה והיא אלי וכמעט כמעט הגעתי אל סיפוקי. ובבוקר, התעוררתי עם הרגשה שהכל נוזל לי בין האצבעות. הכל.

בפרופיל אחר השווצתי וכתבתי שאני לא שגרתית, בסופ שוכנעתי שאני הכי כן רוכב אופניים עוקפ אותי בירידה של פרויד בחיפה, כשאני עצמי נעה בין 90 לקצת יותר בערב הקודם פותחים לי ת'ראש עם חשיבות ההתכוננות וההתבוננות גלוטן לא מקדימה וקוראת ונרדמת ומתעוררת בחמש עם תחושה של עכבר בבית כי החתול בשגעת המשך עם סרטון שקולע ואז מתחילה בעצם בוקר עם שירים בקולי קולות בדרך לעבודה עוצרת ליד האמפי ועוצמת עיניים במשרד, כשאני קולטת שכבר כמה ימים סוחטת חיבוקים מחבר ותיק שמנצל ומחייך, מבשילה בי ההבנה בצורך לחיבוק גדול יותר,

כזה ⬇️

בפעם הבאה

מתוק יותר

ומהר

בביקורהורים

אפי מתארך לו

כמו ג'ינג'ית טובה גם מסמיקה

וצוחקת לבד בגינה