זכור לי במיוחד מקרה נוראי של התקף חרדה
הילדה נרדמה באוטו וכמו תמיד, לאחר שהחנתי את הרכב בחניה הוצאתי אותה והעלתי אותו ישנה .
היא כבר היתה בת 6 יחסית גדולה וכבדה .
בעלי היה בבית ותוך כדי שאני עולה במדרגות לקומה השניה אני שומעת מוזיקה חזקה בוקעת מתוך אחת הדירות .
אני מתפללת בלב שזה לא מהדירה שלנו , אך ככל שאני מתקרבת ועולה אני מגלה שכן ..זה מהדירה שלנו .
הילדה עלי .כבדה .ישנה והמפתחות בתיק,
אני דופקת עם הרגל בדלת בנסיון אבוד שישמע אותי ויפתח לי את הדלת
כבר נהיה לי ממש כבד
אז ממשיכה לבעוט בדלת כשהילדה עדיין עלי והמוזיקה מתוך הדירה בקולי קולות
ככה במשך 5 דקות
עד שכמעט הוצאתי את הדלת מהמקום עם בעיטה שלא היתה מביישת סוס מרוצים על ספידים.
כשבעלי הועיל בטובו סוף סוף לפתוח את הדלת הייתי כבר בלי נשימה .
הוא לא חשב לרגע לעזור לי עם הילדה ואני בשארית כוחותי הצלחתי להרים אותה למיטה (מיטת גלריה)
ואז צנחתי לרצפה
מנסה להחזיר לעצמי את הנשימה
ולא מצליחה !!!
חשבתי שבאותו הרגע זה הסוף.
מנסה לקחת נשימה ולא מצליחה
האויר לא נכנס
חנוקה לחלוטין
מסתכלת עליו במבט חסר עונים עם דמעות בעיינים ולא מצליחה למלא את הריאות . הוא מסתכל עלי בחזרה , אומר לי :"מה יש לך, מה הבעיה שלך"
מצליחה לקום על הרגלים ורצה לשרותים ספק מקיאה ספק מנסה לקבל את מעט החמצן שיחזיר אותי לחיים , הדופק היה על 200
מרוחה על רצפת השירותים
מנסה לנשום במנות קטנות
משלימה עם גורלי
