יותר מדי אנשים בארץ הזאת לא קראו, אפילו לא מכירים, את הספר הכי מופתי, הכי מופלא והכי חד-פעמי בה' הידיעה, שנכתב והודפס אי פעם, ספר חובה (כולל ביקור חוזר), כי אין ברירה ומוכרחים לגרש את החושך, עכשיו ומיד:
" במובן מסוים היה איש הסי.אַי.די בר-מזל, כי מחוץ לבית החולים נמשכה המלחמה. אנשים יצאו מדעתם וקיבלו מדליות בתמורה. בכל רחבי העולם, מכל עברי קו האש, נערים חירפו את נפשם למען מה שנאמר להם שהוא ארצם, ונראָה שלאיש לא איכפת, ופחות מכולם לנערים שחירפו את נפשם הצעירה. שום סוף לא נראה באופק. הסוף היחיד שנראה באופק הוא הסוף של יוסריאן עצמו, והוא היה עשוי להישאר בבית החולים עד קץ הימים אלמלא אותו פטריוט טקסני ולסתותיו הדומות למשפך וחיוכו הגבשושי, הסתור והבלתי נמחה, שסָדַק את פניו בקביעוּת כמו שוליים של מגבעת בוקרים שחורה. הטקסני רצה שכולם במחלקה, חוץ מיוסריאן ומדנבר, יהיו שמחים. הוא באמת היה חולה מאוד.
אבל יוסריאן לא היה מסוגל לשמוח, אף-על-פי שהטקסני לא רצה שיִשמח, כי מחוץ לבית החולים עדיין לא התרחש שום דבר מצחיק. הדבר היחיד שהתרחש שם היה מלחמה, ונראָה שאף אחד חוץ מיוסריאן ומדנבר לא שם לב. וכשניסה יוסריאן להזכיר את זה לאנשים, הם התרחקו ממנו וחשבו שהוא משוגע. אפילו קְלֶווינְגֶ'ר, שהיה אמור לדעת אבל לא ידע, אמר לו שהוא משוגע בפעם האחרונה שהם התראו, ממש לפני שיוסריאן נמלט אל בית החולים.
קְלֶווינְגֶ'ר נעץ בו עיניים בהתקף של זעם ועלבון, לפת את השולחן בשתי ידיים וצעק, "אתה משוגע!"
"מה בדיוק אתה רוצה מהחיים שלנו?" השיב דנבר בלאוּת מעל לקולות הקצינים במועדון.
"אני לא צוחק," הִתמיד קלווינג'ר.
"הם מנסים להרוג אותי," אמר לו יוסריאן בשלווה.
"אף אחד לא מנסה להרוג אותך," צווח קלווינג'ר.
"אז למה הם יורים עלי?" שאל יוסריאן.
"הם יורים על כולם," ענה קלווינג'ר. "הם מנסים להרוג את כולם."
"ומה זה משנה?"
קלווינג'ר כבר תפס תאוצה, עמד-למחצה מרוב התרגשות, עיניו לחות ושפתיו רוטטות וחיוורות. בסופו של דבר, כפי שאירע תמיד כשהתווכח על עקרונות שהאמין בהם בלהט, הוא התנשף בשצף-קצף וכבש דמעות-אמונה מרות. והיו עקרונות רבים שקלווינג'ר האמין בהם בלהט. הוא היה משוגע.
"מי זה הם?" הוא רצה לדעת. "מי בדיוק לדעתך מנסה להרוג אותך?"
"כל אחד ואחד מהם," אמר לו יוסריאן.
"כל אחד ואחד ממי?"
"כל אחד ואחד ממי נראה לך?"
"אין לי מושג."
"אז איך אתה יודע שהם לא מנסים להרוג אותי?"
"מפני ש..." השתנק קלווינג'ר והשתתק בתסכול ..."
(מלכוד 22 לג'וזף הלר זצ"ל)
