בימים האחרונים זה לא עוזב אותי. היצר שבי מתעורר, מרגיש את הרעב, את הדופק, פעימות חזקות ברקות.
עור ברווז, שיער סומר, חושים מחודדים לצלילים, לריחות, לנגיעות, למרקמים, למבטים.
צועד בשקט בעולם האפל, בחושך שבו הצללים מטשטשים את הקווים.
בשקט, בצעדים רכים, כמו צל מעל העלים היבשים,
מחפש את התנועה, מזהה חתימת חום, צליל פעימות הלב, תנועת ידיים, השפתיים, השקע שבצוואר.
לאט לאט מתמקד, עיניים נוצצות.
צועד לאט.
מתקרב מהר.
לזמןלרגע הנכון, ניחוח חם, חשק לבן זוהר מסמן, משחרר את כוחו של הקול הפנימי שעולה מבפנים.
הימים האחרונים לוקחים אותי לקצוות.
שבהם פוגש את השדים האדומים שבי,
בצורות, בקולות, בצללים שעולים מתוך החשיכה.
רואה, צועד אליהם ללא מורא ופחד.
הנה אתם, המלאכים הלבנים שבי, הפגמים באישיות באופי שלי, אתם החסכים הילדים שלי,
הכאבים, הפחדים, הרגעים שהשאירו וחרטו בי צלקות. הרגעים שהפכו עיצבו אותי למי שאני.
לטוב ולרע, אתם תמיד איתי.
שחור קצר ומר 🔥🔥🔥
