כבר לא ילד, יותר כזה של יותר משני עשורים של ניסיון, משפחה, משכנתא ועבודה.
פחות בקשר לכל השחור עם בגדי העור, אביזרי המין, השרשראות והמועדונים.
זה כבר פחות מדבר אלי (היה נחמד בפעם האחרונה). ובכל זאת, מדי פעם אני מציץ לכאן, לפרקים ולתקופות.
אני והוא. יחד כבר המון זמן. הכרנו בצבא, עד שהבנו כמה אנחנו קשורים וחזקים אחד בשביל השני, ומאז יד ביד, אחד בתוך השני, לא נפרדים.
כבר לא ילדים. קרובים יותר לגיל ההורים של רוב הכותבים הכותבות המוכשרים והמוכשרות שכאן.
כזה אני של פעם, אבל הוא... זה כבר סיפור אחר.
זה לא קורה לעיתים קרובות; בכל זאת, גיל, עבודה, החיים, אנשים עסוקים.
רק שלפעמים לפעמים הוא מתעורר, מתנער, קם לתחייה, בצורת גחלים לוחשות שנדלקות כמו שרפת קוצים,
וכשזה קורה, אין מי שיעצור אותו. כשזה קורה, לא צריך שום דבר, לא בגדים מעור, לא אווירה של מועדון, לא שתייה חריפה ולא משנה תודעה.
המשולש שמעיר את היצר שבי
המבט בשקע הצוואר.
ניחוח הגוף שעולה.
ואת הדבר היפה ביותר שלך, החיוך שאת עונדת.
כן, אחרי כל כך הרבה שנים יחד, אני יודע בדיוק מה מדליק אותו.
זה קורה כשאת עוברת ליד, הוא שם לב שאני מסתכל פעם אחת יותר מדי, או כשאני מחייך חיוך רחב מדי בבוקר כשאני קוראת אותך.
בפינה של השקט אחרי ריצה של בוקר, כשהוא נושם את השקט שנוצר.
ולפעמים זה קורה כשאני מכריחה אותו לקום בבוקר מוקדם, לעזור לי לעשות סדר בשקט שלי, לסדר את האפלה שעולה.
מתעורר מתנער נושם, צריך וחייב לראות לבחון להתבונן מי היא אותה אחת שעברה כאן ליד ואת הניחוח שלה פזרה בכל פינה.
היצר שישן מתחת לעומק הים מתעורר, מבקש לטרוף בשר אישה, להרוות את התשוקה שבו.
ואת, אישה… נתח הבשר המשובח שלי!
האם תסמיקי רק מהמחשבה עליי, או מהלשון המחוספסת, השופעת, שבוחנת וטועמת?
"האם אי פעם רקדת עם השטן באור הירח האדום?"
שאלה שאני שואל רגע לפני שנושך את הביס הראשון!
אני שלך, טריטוריאלי ומגן במיוחד!
אסמן אותך בנשיכה גרונית, את שלי... בראש, גוף ו… בנשמה שלך!
אקרע ממך נשיקה מהשפתיים הארגמניות כשאפשיט אותך מכל עכבותייך.
האם זה פשע לאכול את הכוס שלך?
אפנק אותך ברשותי הבלעדית, ילדה כלבה נשלטת, לפני הכל אישה אחת.
את השקט שבך! לי!
שחור קצר ומר🔥🔥🔥