מתים רק פעם אחת…

כל בוקר שולח יד, אוסף שוטף את טיפות המים הקטנות.

מרגיש אותך מאבדת כל שליטה.

הגוף מנהל את ההצגה, והוא שייך לאחד – אותו אחד.

מבט במראה, מבעד לכתף, לא יכולה לשכוח.

כל הזיכרונות צפים, כל הבעלות, הכאב, הרצון, הייאוש הצבעים,

מצביעים על המפתח שתלוי משתלשל סביב צווארך, כשאת מענגת את עצמך.

ואז כמעט מיד ברגעים קטנים, מחשבות על שליטה חוזרות מהגוף, והגוף, כמעט מיד, נזכר למי הוא שייך.

אין מנוס, אין מפלט– זה האחד.

הכלוב הזה, יזכיר לך תמיד. יצירה לא שלמה.

בוקר אור🌹

שחור קצר ומר 🔥🔥🔥