על הפער בין שליטה להצלפה

"עופרי, רוצה לשחק במשחק הכן?"

בר, ילד מהקייטנה שיש לי יחסי אהבה שנאה איתו, שאל אותי.
"בטח בר, מה זה משחק הכן?"
"אוקיי, את צריכה לומר לי מה לעשות ואני חייב לומר לך כן."
אני והחיילת השנייה שמדריכה איתי, איילה, הסתכלנו אחת על השנייה, המומות.
"גם אני רוצה!"
צעק אליי יאיר, החבר הכי טוב של בר.
באמת שהיינו צריכות לעצור את עצמנו לצחוק להם בפנים.
"בטח בר, יאיר, תתחילו בלהרים את הכסאות בכיתה כדי שהמנקה תוכל לנקות שם."
הם הסתכלו עליי מעט מתוסכלים אך נכנסו פנימה לבצע את שהוטל עליהם.
"בדוק פוט פטיש עתידי."
איילה אמרה לי וצחקנו, אבל לא יכולתי שלא לעצור ולתהות, האם זה באמת פטיש שנבנה, או שאולי אפילו בנים כמו בר ויאיר, הידועים כמנהיגי הגן, מרגישים לעיתים צורך לפרוק מעליהם את עול האחריות?

*שבאגאבאנג*

בתמונה-בר, יאיר ועוד ילד מקסים ששמעו שצריך לסדר ועכשיו הם מתחבטים ברצון לשחק על אף שאמרתי להם לעצור לסדר.