"אבא אבא הבטחת שבשבועות תמלא את הבריכה!"
רוני אמרה לאבא ורקעה ברגליה.
תמיד סמכתי על רוני שהיא זו שתדרוש מאבא את הדברים, כך אני אוכל גם להנות מהם וגם להיות הילדה הטובה של אבוש.
"תבקשו מאמא שתמלא את הבריכה."
הוא נפנף לעברנו וחזר לעיתון שלו.
את הצווחה של רוני כשאבא לא הסכים מיד, אני בטוחה ששמעו גם השכנים.
"טוב בסדר בסדר! לכו בינתיים להתארגן ולשים בגדי ים ואני אמלא את הבריכה."
שמחנו והלכנו להתלבש ולמרוח קרם הגנה.
כשהתלבטתי בין בגד הים הכחול לורוד, עלתה לי מחשבה בראש, "היי, בואי נזמין את תהל ובר!"
רוני חשבה על זה קצת והסכימה.
תהל הייתה איתי בכיתה וכל פעם שהיא באה, בר אחותה הקטנה באה איתה ותמיד נהנינו יחדיו.
"אבא, תוכל להתקשר לאמא של תהל ובר ולהזמין אותן איתנו לבריכה בבקשה?"
אמרתי לאבא בקול מתחנן שידעתי שהוא אוהב.
נראה שזה עבד כי פתאום הוא היה נראה מרוצה ושמח.
איזה כיף שיש לו בת כמוני שיודעת מה עושה לו טוב.
"בטח חמודה אני מיד ארים לה טלפון."
אבא ליטף לי את הראש וחייג.
"תראי רוני אני יודעת לקפוץ קפיצות מגניבות למים!"
בר צעקה ועשתה קפיצת שפגט למים.
איזה כיף שהגיע הקיץ ויש חופש!
השפרצנו מים ושיחקנו כמו בתולות ים מהסדרה שראינו אתמול בערב.
כולנו תמיד התווכחנו על מי תהיה קליאו כי אף אחת לא רצתה להיות קליאו וכולן רצו להיות אמה.
"אבל תהל, יש לך שיער חום מתולתל! אנחנו בלונדיניות."
רוני הסבירה לה.
"אוקיי ומה עם בר?"
באמת לא חשבנו על בר.
"אני דולפיןןןןןןן"
בר צעקה וצללה למים, אחרי שהיא עשתה קולות של דולפין, לכאורה.
פתאום ראינו את אבא בבגד ים שלו והוא אמר שהוא מצטרף גם.
שמחנו שגם אבא רוצה לשחק איתנו, הוא הרים אותנו, עשה איתנו תחרויות צלילה והיה כיף נורא.
"היי רוצות לשמוע רעיון למשחק?"
הסתכלנו עליו כולנו בסקרנות.
"ברור! מה המשחק??"
תהל שאלה את אבוש.
"נעשה תחרות מסאז'ים לאבא! תהל ובר יעשו לי מסאז' בבטן והבנות שלי יעשו לי מסאז' ברגליים והקבוצה שתנצח תקבל פרס."
"כןןןן!!"
כל הבנות התמקמו והתחלנו.
כולן רצו להוכיח לאבוש שהן טובות אבל ידעתי שהוא אוהב אותי יותר מכולן אז היה לי חשוב לנצח ושתמיד יזכור את זה.
התרכזתי ממש במסאז' ובנצחון ופתאום שמעתי את רוני אומרת, "למה תהל לועסת את האיבר הפרטי של אבא?"
אך אבא הרגיע אותה ואמר, "זה בסדר, זו טכניקה של מסאז', בטח אמא שלה סיפרה לה עליה."
נבהלתי שתהל תוכל לנצח אותי כי אבא ממש נהנה ממסאז' השיניים.
"אבא אני גם יכולה לעזור לתהל בשיטה שלה."
פתאום אבוש האדים והתעצבן.
"בשום פנים ואופן לא! זו התחרות ותצטרכי לעבוד קשה כדי להתעלות על השיטה של תהל ובר."
התבאסתי עליו ממש אבל החלטתי להשקיע יותר, הכנסתי את רגלו לפי והתחלתי ללעוס גם, כמו תהל.
"ליה, מה את עושה? זה לא נעים לאבא כשלועסים לו את הרגל."
אבא הוריד את בר ותהל ממנו, לבש שוב את בגד הים ויצא מן הבריכה.
שמעתי אותו עושה קולות מוזרים והוא לא חזר יותר לבריכה.
הייתי עצובה ממש, אכזבתי אותו נורא.
רק רציתי להיות הכי טובה ובסוף הוא הלך בגללי.
"אוף הכל נהרס."
אמרו בר ורוני ביחד.
"אנחנו יכולות להמשיך לשחק גם בלי אבא אליהו."
תהל אמרה בחיוך עצוב.
לא הבנתי למה היא עצובה בכלל, הרי שהיא זאת שניצחה בתחרות.
בחיים לא ראיתי את אבא נהנה כ"כ ממסאז', אפילו לא כשאמא עושה לו בגב.
"קר לי, אני הולכת להתנגב ולאכול."
אמרתי ויצאתי מהבריכה והבנות יצאו אחריי.
אכלנו שניצלים וצ'יפס שאמא השאירה והרגשתי טיפה יותר טוב, אך עדיין מאוכזבת.
אחרי שתהל ובר הלכו, אבא בא אליי וחיבק אותי.
"אני מצטער שכעסתי עלייך, נסיכה יפה של אבא, את יודעת שאת הילדה הכי טובה בעולם?"
קפצתי משמחה וחיבקתי אותו.
אבא עדיין אוהב אותי הכי מכולן!
אני אדאג שאבא ימשיך להיות מאושר ומרוצה ממני, אני יודעת בדיוק איך אעשה זאת.
יום אחד, כשהלכתי לתהל אחרי בית הספר לעשות שיעורי בית ביחד, אמא שלה הביאה לנו מיץ ועוגיות לחדר והחלטתי לנצל את ההזדמנות.
"אמא של תהל, אני יכולה לשאול אותך משהו?"
היא הסתכלה עליי במבט חם ואוהב.
"בטח ליה, תוכלי לשאול אותי מה שתרצי."
"מה השיטה המיוחדת של המסאז' שלימדת את תהל? היא גרמה לאבא שלי להיות ממש מאושר כשעשינו לו תחרות מסאז'ים ואני רוצה שהוא יהיה מאושר גם ממני."
אמא של תהל הסתכלה עליה במבט מוזר ושאלה, "על איזו תחרות ליה מדברת?"
"אה, כשהיינו בבריכה של ליה ורוני אבא אליהו הציע שנעשה לו תחרות מסאז'ים ואז הוא שם את האיבר הפרטי שלו בפה שלי."
לא הבנתי מה קורה.
אמא של תהל נראתה כועסת ועצובה, ירדה דמעה אחת בעינייה.
תהל נראתה מבולבלת כמוני אבל המשיכה לשחק בברבי שלה.
"אני עוד מעט אחזור מתוקות, יש שיחת טלפון שאני צריכה לעשות."
היא הלכה במהירות ולא חזרה.
ברקע שמעתי אותה מדברת עם כמה אנשים, צועקת ובוכה.
כשאמא באה לאסוף אותי, עינייה היו אדומות כאילו היא לא ישנה בכלל.
"אמא את מרגישה טוב?"
"כן אהובה שלי, אני בסדר גמור."
אני תמיד מאמינה לאמא שלי, אמא אף פעם לא משקרת.
כשקמתי בבוקר, אבא לא היה בבית.
"אמא, איפה אבא?"
שאלתי בזמן שראיתי את אמא מטגנת.
"אבא עסוק, אני לא יודעת מתי הוא יחזור."
הסתכלתי לעברה וראיתי ערימה גדולה של פנקייקים, העיניים של אמא עדיין היו אדומות ולא הבנתי מה קורה.
"הכנת פנקייקים?"
רוני שאלה בהתלהבות ורצה אל המטבח.
"בטח יפה שלי, אני הכנתי פנקייקים כי אני אוהבת אתכן מאד ורציתי שנעשה ארוחת בוקר גדולה!"
רוני צרחה משמחה ורצה לחדר של ההורים.
"אבא אתה בא לאכול פנקייקים?"
"אבא לא בבית מתוקה, הוא עסוק היום."
רוני חזרה למטבח והתיישבה אל הצלחת.
"אז אולי כדאי שנשאיר לו קצת."
פי היה מלא בפנקייקים וסירופ, אז דיברתי קצת מוזר.
"אני לא חושבת שהוא חוזר היום."
היא שוב נראתה עצובה ואת שאר הארוחה אכלנו בשקט.
לא הבנתי לאן אבא הלך, איפה הוא יישן אם הוא לא חוזר היום?
מעניין אם גם הוא הולך לישון אצל בני הדודים כמונו.
כשהלכתי לבית הספר, נפגשתי עם תהל באמצע הדרך, נופפתי לה לשלום אך היא התעלמה ממני והמשיכה ללכת.
"תהל! חכי לי!"
רצתי אליה ונעמדתי מולה.
"למה את מתעלמת ממני?"
"אמא אמרה לי לא לדבר איתך או עם רוני, שכדאי שאמצא חברות שאבא שלהן לא מצטרף אליהן לבריכה ושזה אסור."
היא אמרה והלכה.
כשהגעתי לכיתה אחריה, ראיתי שהיא כבר לא יושבת לידי.
לא הבנתי למה אמא של תהל כועסת על אבא שלי, הוא סה"כ רצה לשחק איתנו בבריכה.
אבוש תמיד אמר לי לא לפקפק במה שאמא אומרת, אז בטח גם אבא של תהל אמר לה אותו הדבר וזה למה תהל לא מדברת איתי.
אחרי שבוע ראיתי את אבא בטלוויזיה בחדשות.
הוא עדיין לא חזר הביתה אבל התרגשתי לראות אותו על המסך.
"אמא תראי אבא מפורסם!"
אמא בכתה ורצה לחדר.
"אליהו בן ניסים מואשם באונס של כ10 קטינות, מועמד היום לדין בבית המשפט המחוזי.."
לא יכולתי לדבר עם אמא כי היא הייתה עצובה ואבא לא בבית, לא ידעתי את מי לשאול מה זה אונס ולמה אבא אשם בזה.
אחרי חודש הלכנו לבקר את אבא בכלא.
"אבא, למה אתה פה? מה זה אונס? אמא לא מוכנה לומר לי."
אבא היה נראה עצוב מאד, הוא הסתכל על אימי ושתק.
"לא הייתן צריכות לבוא לפה."
הוא הלך ואחרי זה לא ראיתי אותו יותר.
אחרי חודש, עברנו למצפה רמון ונאלצתי להיפרד מכל החברות שלי.
תהל חיבקה אותי ואמרה לי שהיא עצובה ושאני הולכת ושהיא תתגעגע.
אמרתי לה שגם אני.
במצפה רמון לא היה קניונים גדולים ומלא צמחייה כמו בהוד השרון, אלא המון חול ויעלים.
אמא הייתה נוסעת המון למקום מיוחד שעוזר לה להיות רגועה.
לפעמים היא הייתה מעשנת דשא ירוק מסריח ואחריו היא הייתה נורא שמחה.
כל פעם שהיא עשתה את זה היא הכינה לנו משהו נורא טעים.
"בצער רב וביגון קודר, אנו נפרדים בזאת ממאיה בן ניסים, שהייתה אמא טובה לבנותיה, אישה מסורה לבעלה וחברה טובה ונעימה לסובביה."
רוני ואני בכינו, יחד עם כל משפחתה, חבריה ועוד כמה משותפיה לעבודה.
אחרי 5 שנים מהכליאה של אבא, היא כבר לא עמדה בזה יותר ותלתה את עצמה.
חודש לאחר מכן גם גופתו של אבי נמצאה בתא הכלא שלו, מרובת חתכים.
שניהם היו קבורים אחד ליד השני מחוץ לגדר.
יש בנות שאבא שלהן רופא, יש כאלו שאבא שלהן היה גיבור במלחמה.
יש כאלו שאבא שלהן מכבה אש ואת אלו שאבא תמיד לוקח אותן לפארק.
אבא שלי אהב אותי ועוד המון בנות אחרות.
אולי אפילו יותר מדי.