סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

על הפער בין שליטה להצלפה

מציאות פיקטיבית או פיקציה מציאותית.
מה זה משנה?
העיקר שזה כתוב היטב
לפני 5 שנים. יום שלישי, 17 בנובמבר 2020 בשעה 15:20

מורכב מכ"כ הרבה דברים.

אני מפחדת שיתפסו אותי כקטנה או חלשה.

לא מסוגלת להתמודד עם זה שירחמו עליי, שיקראו לי חמודה, שיתפסו אותי כפחות.

אני מפחדת להיות פחות.

אני מפחדת לחשוב שאני לא מסוגלת לדברים שאחרים יכולים להם, שאני לא בקצב, שצריך לתמוך בי או לדאוג לי.

אני מפחדת בכלל מדאגה ואהבה, זה נורא, אני רוצה אהבה וצריכה אהבה, אני רוצה שידאגו לי אבל המחשבה על זה גורמת לי להרגיש חלשה ועלובה.

אני מפחדת מחוסר אונים, מחוסר בשליטה, אני מפחדת מלשגות באשליות או מלהיות ילדה קטנה.

אני מפחדת מכ"כ הרבה דברים אנושיים בעצמי, עוד יותר כשאני בחרדה.

אני מפחדת להיות כשלון, להיות תלויה, ליפול באזרחות ולא לקום בחזרה.

אני מפחדת שלעולם לא אחלים או אתאושש ממה שקרה, שאתבוסס בעברי ושלעולם לא תהיה לי מנוחה.

אני מפחדת להיות אדם רגיל ופשוט למרות שאני ממש פאקינג רוצה.

אני מפחדת להבלע בהמון על אף שזה נוח לי.

אני מפחדת להיות עוד בורג למרות שזה נותן לי שקט וטוב עבורי.

אני מפחדת להיות בזבוז חמצן בעולם, או מועקה, למרות שכולנו מעיקים לפעמים, ככה זה, איו ברירה.

אני מפחדת מחוסר שלמות, במיוחד בעצמי.

אני מפחדת מזה שהחרדה תמיד תמנע ממני לקבל את עצמי.

אני מפחדת מחוסר בהיגיון שנובע מלהיות פוסט טראומטית.

אני מפחדת שאני לא מספיק לכאן או לכאן, לא מספיק אומנותית ולא מספיק ריאלית.

אני מפחדת מאפור ומדברים לא ברורים, אין פלא שהצבעים האהובים עליי הם אלו שנוכחים ובולטים.

אני מפחדת מאולי, מייתכן, מחצי, מלהיות באמצע.

אני מפחדת מהגדרות כי אני לא מרגישה שאני יכולה לעמוד בהם.

אני מפחדת ממחויבות כי אני מפחדת לאכזב כל הזמן.

אני מפחדת מג'וקים, סתם מקקים חומים ומגעילים.

מה כ"כ מפחיד בהם?

למה אני מפחדת מדברים שאין בהם פחד?

אז מה אם אהיה קטנה, מה זה משנה אם ירחמו עליי, למי זה מפריע אם אשגה באשליות ומה כ"כ נורא בדברים שהם לא לכאן או לכאן?

מה הבעיה עם זה שלא אהיה מושלמת, למה זה נורא שלא אשנה את העולם?

אז מה אם לא תוכלי לעמוד בהגדרה, כולם מאכזבים לפעמים.

זה רק אנושי, אני צריכה להזכיר לעצמי לפעמים.

מה הטעם בכלל לדוש בדברים האלו, כשאני בחרדה כבר 3 ימים.

בדיוק מהסיבות האלו, מהשדים שמתעוררים.

אני לא יכולה לעזור לך, לא מספיק לטעמי.

אני יכולה לתמוך, לחבק, לאהוב, להכיל, להעיר, לבשל, להדריך, להנמיך!

זה המון, יש אנשים שאת אלו לא יכולים לעשות בכלל.

גם זה לא משנה, אפילו אם כולם יכולים, כולם צריכים שיעשו את זה עבורם ותראו אותי משתדלת!

אז אולי אכתוב ספר והוא לא יהיה וואו, מעולם לא תכננתי להיות ג'יי קיי רולינג הבאה.

אני רק רוצה להיות מאושרת ולעמוד במטרה.

אני אהיה מסופקת גם אם אשפיע רק על אדם אחד או שניים, הרי זה כל מה שבאמת משנה.

אני אדם קטן, מחובר לקרקע.

אני אדם קטן וזה בסדר.

זה בסדר שיתלו תמונות שלך על המקרר.

זה בסדר להיות לא טובה במשהו ועדיין להנות ממנו ולהשתפר.

זה בסדר להיות בחרדה כמה ימים, העיקר להתגבר!

להיות בורג מניע את העולם, גם אם הוא קטן, אני לא מיותרת, אני לא מיותרת!

לא עבורי ולא עבור כולם.

אתם תבכו בהלוויה שלי, תדברו עליי טובות, יהיו המונים של אנשים שיזילו דמעות על חוסר נוכחותי!

ועל הזין שלי להיות כזו חזקה ועוצמתית, חאלס, מגיע לי חום, אהבה וצומי.

לא הכל אני חייבת להרוויח, אז מה אם ככה חינכו אותי.

 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י