לפני 5 שנים. יום רביעי, 16 בדצמבר 2020 בשעה 11:42
יום אחד, עוד כמה שנים
תתפשי שאת ראויה לכל השבחים.
לכל אותם החיבורים ולכל האהבות
לתעודות הצטיינות שתלויות לך על הקירות.
אז מה אם עקצת ורימית קצת לפעמים
בסופו של יום בחרת לתת את כל כולך לאחרים.
אני יודעת שאת מפחדת להקרא בחורה טובה
מלהסיר את החומות ולוותר על הגנה.
את דווקא אחלה, מותק, ראויה לאהבה!
מיום ליום את בהחלט הגרסה הכי טובה
של עצמך, עם כמה שקשה את גם לומדת
ועם כל מה שקורה את לעולם לא מוותרת.
מנסה להשתפר, להשתנות, להתבגר
כל יום לבחור להעריך את עצמך טיפה יותר
גם כשנדמה שהכל נופל עלייך כמו פסנתר
את יכולה לקחת את הרגליים ולברוח משם מהר
כן יש בך את הכוח, עוד קצת וזה ייגמר
השברים עוד יתאחו ועל הכל עוד נתגבר
אני יודעת שנשבר לך כבר הלב
אני מבינה שזה כואב
ושכל מה שאת רוצה זה לאכול ולסרב לקבל את השינוי שמתקרב
איך אין יותר אחורה, מפה אפשר רק להתקדם.