כי אני יודעת לאהוב קצת אחרת ממך.
אני אוהבת אנשים בציניות, קור, בגישה מסריחה, עקיצות אין סוף ומכות קטנות שלא באמת מכאיבות לאף אחד.
כשאני אוהבת חברה טובה שלי, הרבה יותר עדיף לי שהיא תקרא לי שרמוטה מיפה שלי.
אני אמנם יפה אבל בטוח לא שלה.
אני אוהבת בחוסר טקט שכזה, הכי לייב ואותנטי שיש, בלי פילטר על הפה, מה שהלב רוצה זה בדיוק מה שהפה עושה.
אבל אתה אוהב קצת אחרת.
אותך חיבקו בבית, ליטפו, תמיד הראו לך חום ואהבה.
אז ככה אתה מראה את רגשותיך ומזה אני תמיד נבהלת.
מה זו כל האינטימיות הזו? למי היא פאקינג נחוצה?
אנחנו כל כך שונים, אתה לא מבין כמה.
אני מראה לך אהבה כמו שאני מכירה ואתה נפגע.
אתה מראה לי אהבה כמו שאתה מכיר ואני נגעלת.
אין בי בעיה, אין בך בעיה, פשוט ככה אנחנו יודעים להראות רגשות, כל אחד קצת אחרת.
אז עכשיו זו תקופה שבה אני צריכה להרגיש אהבה, אבל אהבה כמו שלי, לא כמו שלך.
אני לא יודעת אם נוכל להשתנות או להתאים, אבל רציתי שתדע, למה כה קשה לי איתך.