לפני 4 שנים. יום ראשון, 13 ביוני 2021 בשעה 11:50
עופרי אחרת כשיצאתי מהצבא.
קצת יותר אוהבת, קצת יותר אופטימית ובעיקר מלאת תקווה.
אני מצטערת שלא הצלחתי לקחת אותך איתי את המסע.
היית חזקה מספיק אבל היה בך יותר מדי אור, בלטת קשה בחשכה.
פחדתי שיראו אותי, שיפגעו בי, אז נאלצתי להשאיר אותך מאחור, יודעת שמשם אין דרך חזרה.
הלוואי שהיו בי הכוחות למצוא אותך, לפקוח את העיניים ולראות את האור שלך.
למרות שאינני יודעת האם אחרי כל כך הרבה זמן, ייתכן שהוא לא כבה.
אני מקווה שתנסי למצוא את דרכך אליי בחזרה.
אולי מספיק זמן יעבור, אולי את עקשנית ממני, אולי אין לך ברירה אלא להתקדם במנהרה.
זה קשה כשאני מצפה ממי שהייתי פעם להציל אותי, אותה אני שבקושי הצליחה להחזיק את עצמה בידיים.
ואולי חלק מההתבגרות היא לאהוב פחות, להאמין פחות ולקוות פחות.
אולי תמיד אחיה עם לב שבור.
ואולי אני סתם בכיינית חסרת תקנה.