כמה מיותר?
אוהבים אותי בעבודה ומחמיאים לי כל הזמן אבל אני עדיין מפחדת שיפטרו אותי.
יש לי חסכון נאה, יש עוד לפחות שנתיים עד שאתחיל לימודים וגם יש לי גב כלכלי מטורף, אך אני עדיין בלחץ לגביי כסף.
אני מקבלת רק פידבק חיובי בתחום הרומנטי/אינטימי ומיני, עם זאת, עדיין חוששת שאולי אני שוב לא מספיק טובה.
(גם כשהייתי "לא מספיקה טובה" אגב, זה היה כי יצאתי עם פסיכופת אלים שכל דבר קטן היה מביא לו עצבים, לא כי באמת הייתה בי בעיה)
אני מרוצה מעצמי ממש אבל מפחדת שהכל זה אשליה.
אני מלמדת כבר כמעט 8 שנים תלמידים, מצליחה באמת להיות נאהבת על כולם ולעזור לרובן אבל עדיין מרגישה קצת כמו מתחזה.
עדיין כ''כ קשה, כל הזמן בלחץ לגביי זה.
יש בי המון אהבה אבל לא תמיד אני מצליחה להחזיק בה.
אני מרגישה שאולי היא לא מגיעה לי, מפחדת להפוך, או אפילו להישמע זחוחה מהצד.
אז קשה לי לישון ועוד יותר קשה לי להתעורר.
לא בא לי לקום מהמיטה אבל אשנא את עצמי ממש אם לא אתנער.
באופן הגיוני אני התוצאה המושלמת, עופרי בת ה6 תהיה כ''כ גאה! (וואו את אפילו נסיכה 😍)
אבל אני גם איכשהו נחנקת מחרדה.
אמיגדלה יקרה, את יכולה לנהל איזו שיחה טובה עם הקליפה הקדמית, האחראית על ההיגיון ואז לעזוב אותי במנוחה?