משפט שאמרתי היום לבן זוגי היה:
"רוב החוויה שלי בחיים היא שאנשים משקרים לי כי הם פשוט פחדנים."
וואו, איזה פאקינג מביך.
איזה עלוב זה שאנחנו חיים בחברה שאנחנו צריכים להסתיר דברים בעצמנו כדי שלא יפגעו לנו בביטחון הפיזי, הרגשי והכלכלי שלנו.
איזה מביך זה כל הגברים ששיקרו לי במצח נחושה שהם רוצים משהו אמיתי, ואז שיקרו על זה שהם מעולם לא אמרו את זה, כי אשכרה לקחת אחריות על רגשות של בנאדם כשאתה בקושי מצליח להחזיק את עצמך, זה פאקינג מפחיד.
או שהנהג שדרס אותי לא אמר לי סליחה כי הוא פחד להתמודד ולהתעמת עם הנזק שהוא עשה לי.
איזה מביך זה שפעם הייתי מתגוננת כשמישהי הציבה לי גבולות, או העמידה אותי במקום.
אבל יותר מביך שאנשים מבוגרים ממני, שטוענים שהם אנשים רציניים יותר, שעברו דברים בחיים, מפחדים להתמודד עם אחריות רגשית יותר ממני, ילדונת בת 23 עם יותר בובות במיטה מכריות.
אתם מבינים, כאילו, שאתם פשוט פחדנים וכנראה פוסט טראומטיים?
וואו זה יהיה נורא אירוני אם תתגוננו עכשיו.
אבל הכי הכי מביך, מבין כל הדברים האלה, זה שהם משקרים לעצמם, לפני שהם אי פעם שיקרו לי בכלל.
איזה באסה זה להיות תקוע עם בנאדם פחדן כל החיים שלך, שלעולם לא ישתפר.