על הפער בין שליטה להצלפה

אם תקשיב מעבר לאוזניות, מעבר לפאסון האדיש, הקור, שוויון הנפש האלוהי שאני מייצגת, תשמע סערת רגשות מתחוללת לנוכח המילה הזו שאמרת בהיסח הדעת, אך טלטלה את כל עולמי.
"בוקר טוב, *קטנה*"
זה נורא אירוני כמה המילה הזו גדולה עבורי.
בראשי,
אני יושבת בחדר גדול, לבן וריק, לבדי.
מנהלת את כל העולם מתוך מסך שאני רואה שם.
ובמילה הזו, הצלחת לחדור לחדר הזה, שהיה נעול שנים רבות.
נתת לי את המבט הכי אוהב בעולם עם העיניים הענקיות שלך, שאני אף פעם לא בטוחה אם הן באמת גדולות או סתם ענקיות בהשוואה לקומה הנמוכה שלך.
ולרגע שלם, הרגשתי שאני יכולה להיכנס לתוך כף ידך, להתפרק שם לרסיסים.
אתה תמיד בונה אותי מחדש לאותה הצורה בדיוק, יודעת שאתה אוהב אותי בדיוק ככה, אני.